שדות צורניים חופפים – Overlapping Morphic Fields

ד”ר רופרט שלדרייק (Dr. Rupert Sheldrake), ביולוג וסופר, בראיון עם גיל דקל.

[לגרסה באנגלית English]

גיל דקל: אם התודעה האנושית היא ‘מורחבת’, כפי שאתה טוען, איך אתה רואה את בני-האדם בכלל? כפרטים המחוברים ביניהם, או אולי כישות אחת המופרדת לשישה מיליארד תודעות? [1]

רופרט שלדרייק: אני חושב שאנחנו, בני האדם, מחוברים לכל מי שאנחנו חושבים עליו ולכל המקומות אליהם אנחנו מקושרים באמצעות תודעתנו המורחבת. התודעה שלנו היא רשת עצומה של חיבורים במרחב ובזמן – רשת בעלת היקף כביר שהמוח בראשנו מהווה רק חלק קטן ממנה. [2]

חשוב שלא לדמות את החיבור הזה כשדה חסר צורה, או כמעין תודעה אוניברסאלית. אני לא חושב שעלינו לקפוץ מתפיסה של תודעה מצומצמת לתודעה אוניברסאלית חסרת גבולות. התודעות המורחבות שאני מדבר עליהן אינן אלוהים. למעשה, על מנת שיהיה חיבור מנטאלי בשדות הצורניים (Morphic Fields) של התודעה המורחבת, אני מאמין שחייב להיות דבר שקושר אותך לאדם האחר. [3]

ציינת שאתה ‘רואה את הטלפתיה כדבר נורמאלי לחלוטין שאינו על-טבעי’ – אם כן, מדוע לדעתך אנשים נוטים שלא להסכים שטלפתיה קיימת בכלל? [4]

כיוון שזהו טאבו. אנשים מסוימים פשוט מאמינים שטלפתיה וצורות אחרות של ‘תודעה חוץ-חושית’ (ESP) הם פשוט בלתי אפשריים באופן עקרוני. אז, הם רומזים שכל הראיות המדעיות לטלפתיה כנראה שגויות ושיש להתייחס אליהן בספקנות. רוב המחקרים המציגים ראיות לטלפתיה נוטות לשקוע בערפול. הן פשוט לא מגיעות לזרם המרכזי של הספרות המדעית. [5]

הסיבות לכך הן היסטוריות, שהחלו לפחות מאז תקופת ‘ההארה’, כשהרעיון היה אז לקדם את המדע ואת ההיגיון ולדחוק את הדת, האמונות, החוקים העממיים וכו’. איכשהו, התופעות הנפשיות אופיינו כ’אמונות טפלות’ ומאז אנשים רציונאליים אינם אמורים להאמין בהן… אנשים משכילים – לא רק מדענים אלא גם רוב בוגרי האוניברסיטה – יודעים שהם אמורים להיות חלק ממפעל ‘ההארה’ הזה ולכן, לפחות בפומבי, הם אמורים להכחיש את הטלפתיה. אם אתה מדבר על טלפתיה אתה עלול להיראות כמאמין באמונות טפלות או כטיפש… [6]

איך החיפוש המדעי שלך התפתח או השתנה במהלך השנים? [7]

מוקדם במחקר שלי בביולוגיה ובביוכימיה, חשתי פער בין ההתעניינות שלי ביצורים חיים לבין סוג הביולוגיה שלמדתי: ביולוגיה אורתודוכסית, מכאניסטית שלמעשה שוללת את החיים של האורגניזם ורואה בו מכונה. [8]

גיליתי את החזון של גתה (Goethe) למדע מסוג אחר, ודרך תומאס קון (Thomas Kuhn) ראיתי את תיאוריית החיים המכאניסטית כפרדיגמה בלבד, כמערכת אמונות שאינה בהכרח ‘אמת’, אלא פשוט מערכת של אמונות שהן פופולאריות כיום, ואשר נתונות לשינוי. [10]

כתבתי דוקטורט על האופן שבו צמחים מתפתחים, ובאותו זמן חקרתי את הקשרים בין חוויות מיסטיות, פילוסופיה ומדע. המחקר שלי של צמחי יערות הגשם הביא אותי לאסיה, שם גיליתי זוויות מחקר חדשות ודרכים אחרות לראות את העולם. שם השתכנעתי שהגישה המכאניסטית פשוט לא תעבוד לצורך הבנת ההתפתחות של יצורים חיים. [11]

בזמן הזה הגיע אליי הרעיון של תהודה צורנית (Morphic Resonance) ברגע אחד של השראה. הרגשתי שיש צורך בסוג חדש של מדע. נמשכתי למסורות הינדיות ולפילוסופיה ההודית, אז נסעתי להודו ועבדתי במחקר חקלאי לשיפור יבול של חוות. שם המשכתי לחשוב על רעיונותיי שהיו שונים מהביולוגיה המוכרת, עד שהרגשתי מוכן לכתוב ספר בנושא. גרתי באשראם הנוצרי של ביד גריפית’ס (Bede Griffiths Christian ashram) במשך שנה וחצי, ואז כתבתי את הספר הראשון שלי, מדע חדש לחיים (A New Science of Life), שהקדשתי לו. [12]

מאז המשכתי עם ההתעניינות שלי בתהודה צורנית ורעיונות הוליסטיים בביולוגיה. [13]

איך השהות שלך באשראם והחקירה הרוחנית שלך עיצבו את הדרך שבא אתה עושה מחקר מדעי? [14]

כתבתי את מדע חדש לחיים בזמן שהותי באשראם, אבל הרעיון הבסיסי של תהודה צורנית ושדות צורניים הגיע אליי כשהייתי בקיימברידג’, לפני שנסעתי להודו. כשחשבתי לראשונה על נושאים אלה בקיימברידג’, רבים שם פשוט לא יכלו להבין על מה דיברתי, בייחוד מדענים שחשבו שהרעיון מגוחך מדי להתייחסות רצינית. כשהגעתי להודו ודנתי בנושא זה עם עמיתים הינדים הם נקטו בגישה הפוכה: הם אמרו ‘אין בזה שום דבר חדש, הכל היה ידוע כבר לפני אלפי שנים לרישים העתיקים’. כך, הסביבה של החשיבה בהודו הייתה פורה מאוד עבורי. [15]

בתרבות ההודית, הרעיון של מה שאפשר לכנות ‘תחומים אחרים’, על-טבעי או רוחני, נראה פשוט ומובן מאליו… יש תחושה שיש מימד נוסף לחיים בכל מקום אליו תסתכל. הניגוד בין תחושת האושר והשלווה הפנימית שהרגשתי בהודו לעומת דרך החיים המתוחה במערב היה כה בולט שהחלטתי לחקור את עולם המדיטציה. [16]

התחלתי עם מדיטציה טרנסצנדנטלית (Transcendental Meditation – TM), שנראתה לי מדעית בכך שהיא אמורה להפחית את רמות הלקטוזה בדם, ולעודד את זרימת הדם ולהרגיע את פעילות המוח. נוכחתי לדעת שמדיטציה זו אכן עבדה. חשתי בתוך עצמי את אותה שלווה שראיתי סביבי בהודו. כמדען לא הייתי מוטרד מכך. יכולתי להסביר לעצמי שהמדיטציה לא בהכרח פתחה בפניי מרחבים אחרים של התודעה, אלא פשוט שינתה את המצב הפיזיולוגי של במוח שלי. [17]

במשך שנים עבדתי עם גורואים הינדים וביקרתי באשרמים, ועלה בידי להכיר כמה סוּפים בהידרבד (Hyderabad). היה לי חבר סוּפי טוב, איש מבוגר מקסים, שנהיה המורה שלי. אבל, באופן משונה, למרות כל זאת מצאתי את עצמי נמשך שוב למסורת הנוצרית, שהרגשתי שזו המסורת שלי. סביב אותו זמן, הכרתי את ביד גריפית’ס, וכנזיר בנדיקטי באשראם נוצרי, הוא עזר לי לגשר בין המסורות הנוצרית והמזרחיות. באשראם שלו, פיתחתי את מחשבותיי על שדות מורפוגנטיים (Morphogenetic Fields), אך ההשפעה העיקרית על החשיבה שלי הגיעה מהמסורת ההוליסטית בביולוגיה התפתחותית, שם התאוריות על שדות אלה מקובלים באופן די נרחב. [18]

הרעיון שלי של תהודה צורנית עוצב בחלקו על ידי ספרו של הנרי ברגסון, חומר וזיכרון (Henri Bergson’s, Matter and Memory). לרעיונותיו הרבה מן המשותף עם החשיבה ההודית, אך הזרעים של הרעיון שלי, השורשים של המחשבות שלי, הם בפילוסופיה ובמדע המערביים ולא בפילוסופיה המזרחית, כך שמדובר במעין הצטלבות. [19]

מה אתה חושב על תיאוריות כגון ‘לא-מודע קולקטיבי’ של קארל יונג? [20]

יונג חשב על הלא-מודע הקולקטיבי כזיכרון קולקטיבי, הזיכרון הקולקטיבי של כלל האנושות. הוא סבר שאומנם בני אדם יהיו באופן טבעי קשובים יותר לחברים מהקבוצה המשפחתית והתרבותית שלהם, אבל בכל מקרה תהיה תהודה ברקע של האנושות כולה: מצבור חוויות של הדברים הבסיסיים אותם חולקים כל בני האדם (למשל, התנהגות אימהית ומבנים חברתיים של חוויה ומחשבה). [21]

תפיסתו של יונג של הלא-מודע הקולקטיבי מתיישבת היטב עם הגישה הכללית של תהודה צורנית. ההבדל העיקרי הוא שרעיונו של יונג מיושם בראש ובראשונה לגבי החוויה האנושית ולזיכרון הקולקטיבי האנושי. מה שאני מציע הוא שעקרון דומה מאוד פועל ברחבי היקום כולו, ולא רק בקרב בני אדם. [22]

למעשה, תיאוריית התהודה הצורנית שלי תוביל לחיזוק תאוריית הלא-מודע הקולקטיבי של יונג. כיום, ביולוגים ואחרים בזרם המרכזי של המדע, אינם מתייחסים ברצינות ללא-מודע הקולקטיבי. זה נחשב לרעיון מופרך ושולי, שיש לו אולי ערך פואטי אך אינו רלוונטי למדע גרידא. אבל, אם יתרחש שינוי בתפיסה הפרדיגמטית (המקובלת/פופולארית) בביולוגיה, ואם ההיפותזה של תהודה צורנית היא נכונה, אזי רעיון הלא-מודע הקולקטיבי של יונג יהפוך לרעיון מקובל: שדות מורפוגניים והרעיון של הלא-מודע הקולקטיבי ישנו לחלוטין את ההקשר של פסיכולוגיה מודרנית. [23]

האם אתה רואה קשר בין ביולוגית מורפוגנית ותופעות נפשיות אנושיות? [24]

ההצעה שלי היא ששדות מורפוגנטיים (שהוצגו לראשונה על ידי גורויטש ווייס (Gurwitsch Weiss)) הם לא רק דרך לדבר על תופעות מוכרות כמו גוונים של כימיקלים, אלא סוג חדש של שדה. עם הבנה חדשה של שדות אלה, ושל השדה הנפשי בפרט, יהיה בידינו אמצעי המתאר סדרה שלמה של קשרים בינינו לבין בני האדם, בעלי החיים והמקומות שאנו מכירים ואוהבים – ועם כל שאר העולם, למעשה. השדות הצורניים החופפים גורמים לחלק ממה שאנו מכנים תופעות נפשיות. [25]

אבל, לא כל התופעות של הפרפסיכולוגיה מוסברות על ידי התיאוריה של שדות צורניים ותהודה צורנית. למשל, כל מה שקשור לידיעה או תחושה מראש לא מתיישב עם הרעיון של השפעות המגיעות מהעבר בלבד, או מהעבר המיידי. לכן, אני לא חושב שזה יספק הסבר ממצה של כל התופעות הפרפסיכולוגיות, אבל אני חושב שזה יגרום לחלקן לפחות להיראות נורמאליות ולא על-טבעיות. [26]

דיברת בעבר כל ‘החוש שמסתכלים עליך’. איך אתה יכול לקבוע ש’החוש שמסתכלים עליך’ פועל על בסיס הרגשה שמתבוננים בך? אולי אנשים למעשה מרגישים משהו אחר שאינם יודעים לתאר, אז הם פשוט אומרים לך שהרגישו כאילו ‘מישהו מסתכל עליהם’? [27]

רוב הניסויים שבדקו את החוש הזה סיפקו תוצאות פוזיטיביות ומשמעותיות מבחינה סטטיסטית התומכות בקיומו של חוש זה, ‘החוש שמסתכלים עליך’. המבדקים קלים לביצוע, ועד עתה בוצעו עם אלפי משתתפים. [28]

סוג אחד של ניסוי כזה כולל התבוננות ישירה, בו אנשים עובדים בזוגות של סובייקט ומתבונן. הסובייקט יושב עם הגב למתבונן, שמסתכל על העורף של הסובייקט או מסיר את המבט וחושב על משהו אחר. אות מכאני מסמן את תחילתו של כל ניסוי. הסובייקטים מנחשים במהירות, תוך פחות מ-10 שניות, אם מסתכלים עליהם או לא. הניחושים שלהם נכונים או לא נכונים, ונרשמים מיד. התוצאות היו מאלפות. [29]

מספר פרפסיכולוגים ביצעו מבדקים שונים, תוך שימוש בטלוויזיה במעגל סגור, כשהסובייקט והצופה בחדרים נפרדים. הסובייקט לא התבקש לנחש אם למעשה מסתכלים עליו או לא. במקום זאת, נרשמת תגובת פני העור שלו באופן אוטומטי, כפי שנעשה בבדיקות במכונת אמת. רוב הניסויים האלה הניבו תוצאות המראות שהתנגדות העור של הסובייקט השתנתה כשצפו בהם, על אף שלא היו ‘מודעים’ לשינוי זה. [30]

האם אתה חושב שקיימים חושים אחרים, כגון ‘החוש שנוגעים בך ממרחק’? [31]

אני חושב שאתה מבקש דוגמאות לטלפתיה, ויש רבות כאלו, גם מתועדות וגם אנקדוטליות. טענה נפוצה מאוד היא שאמהות הן לעתים קרובות טלפתיות ביחס לתינוקות שלהן. יש אמהות מניקות שטוענות שהן טלפתיות מבחינה פיזיולוגית, במובן שהחלב שלהן נוזל אם הן רחוקות מתינוקן, למשל בקניות, כשהתינוק צריך אותן. [32]

אולי הסוג הנפוץ ביותר של מה שניתן להגדיר כטלפתיה בעולם המודרני הוא טלפתיה בהקשר של שיחות טלפון. ביצעתי סקרים שמראים, באוכלוסיה ממוצעת, שכ-80 אחוזים מהאנשים טוענים שחוו מקרה שבו הם חושבים על מישהו ושהוא בדיוק מתקשר אליהם באופן לכאורה טלפתי, או שהם התקשרו לאדם שאומר: ‘מוזר, בדיוק חשבתי עליך!’. [33]

אנשים רבים חוו חוויות טלפתיות עם כלבים וחתולים. עם פאם סמארט (Pam Smart) צילמנו מאות ניסויים על כלבים שיודעים מתי בעליהם בדרך לחזור הביתה. הכלבים הולכים ומחכים לידה דלת או החלון כשהבעלים עדיין רחוקים אבל כבר בדרכם הביתה, והראינו שזה קורה גם כשהבעלים מגיעים בשעות אקראיות הביתה. הכל מצולם; זה מוערך באופן אובייקטיבי. זה קורה כשהבעלים נוסעים במונית – זו אינה תוצאה מקרית. זוהי תוצאה מאוד משמעותית מבחינה סטטיסטית והיא שוחזרה על ידי ספקנים שביקשו להפריך אותה – והם הגיעו לאותן התוצאות בדיוק. [34]

האם יש לטלפתיה חשיבות ביולוגית או אבולוציונית? [35]

אני חושב שבמקרים רבים הטלפתיה קשורה לדברים בעלי חשיבות ביולוגית רבה. כמובן שאי אפשר לבצע ניסויים בנושא זה משום שאי אפשר לבקש מאדם למות בזמן אקראי, אבל אתה יכול לצפות בטלפתיה שקיימית אצל הכלב שלו. [36]

החוויות העוצמתיות ביותר עם טלפתיה קשורות לתקשורת במצבים של צורך או מחסור. פירוש המילה טלפתיה היא ‘תחושה רחוקה’, בדומה לאמפתיה, סימפתיה. היא אינה עוסקת במחשבות או בתמונות, אלא ברגשות, תחושות ובצרכים. [37]

מטיילים רבים באפריקה סיפרו שבמקומות רבים באפריקה דבר זה נראה כמובן מאליו. ברור להם שחברי שבט יידעו מראש מתי מישהו מגיע לבקר אותם, או מתי מישהו נדרש במקום מסוים, והם פשוט הולכים ומוצאים אותו או מוצאים מישהו שצריך אותם במרחק חמישים מיילים… הם עונים לקריאה הזו כל הזמן. [38]

לפני המצאת הטלפון, כך נהגו האנשים, וקיימים דיווחים מאינדיאנים אמריקניים, אבוריג’ינים אוסטרליים – דיווחים שהגיעו אלינו ממטיילים באזור. באופן טיפוסי, האנתרופולוגים לא חקרו את זה משום שהיו משוכנעים שזה בלתי אפשרי… הם הגיעו למקומות אלו עם גישה רציונאלית ולא תיעדו את הדברים המעניינים ביותר בתרבויות המסורתיות האלו… [39]

איך התפיסה הרציונאלית התפתחה ותפסה כזה מקום בחשיבה שלנו כיום? [40]

באופן אירוני, ניתן למצוא את השורשים של תפיסת העולם המכאניסטית של המאה ה-17 כבר בדת המיסטית העתיקה. התובנה המיסטית היתה שהמציאות היא על-זמנית ואינה משתנה. תפיסה זו התפתחה לפרדיגמה המדעית הפופולארית של ימינו. פיתגורס ואפלטון שניהם היו מרותקים על ידי האמיתות הנצחיות של המתמטיקה. במאה ה-17 זה התפתח לתפיסה לפיה הטבע נשלט על ידי חוקים על-זמניים שקיימים במוחו של אלוהים. תפיסת עולם זו הפכה לשלטת והשתלבה ביסודות של הפיזיקה המודרנית. [41]

תפיסה נוספת של חוסר שינוי שהופיעה במאה ה-17 נבעה מהמסורת האטומיסטית של המטריאליזם. פרמנידס (Parmenides), פילוסוף טרום-סוקרטי, הגה את הרעיון ש’מה שקיים הוא ישנו’, ואילו מה ש’לא קיים הוא איננו’. במילים אחרות, אם דבר מה ישנו, הוא אינו יכול להשתנות משום שעל מנת להשתנות יהיה עליו להיות ולא-להיות באותו זמן, וזהו דבר בלתי אפשרי. לכן, הוא הסיק שהקיום הוא דבר ספירה הומוגנית ובלתי משתנה. לרוע מזלו של פרמינדס, הפתרון של האטומיסטים היה שהממשות מורכבת ממספר רב של ספירות הומוגניות ובלתי משתנות. מה שנראה כשינוי בעולם ניתן להסבר, אם כן, במונחים של תזוזות של אותם אטומים. [42]

השילוב של מסורת מטריאליסטית זו עם המסורת האפלטונית הולידו את הפילוסופיה המכאנית שהופיעה במאה ה-17 והולידה דואליזם קוסמי שנשאר איתנו מאז: מצד אחד, יש לנו אטומים נצחיים של חומר בלתי-משתנה; ומאידך, יש לנו חוקים לא חומריים. בפיזיקה המודרנית, החומר נתפס כעת כצורה של אנרגיה; אנרגיה נצחית תפסה את מקומו של חומר נצחי, אך חוץ מזה מעט מאוד השתנה. [43]

תוכל לומר איך האופן בו גדלת קבע את מה שאתה עושה היום ולמה? [44]

נולדתי וגדלתי בניוארק-און-טרנט, מחוז נוטינגהאם (Newark-on-Trent, Nottinghamshire), במרכז אנגליה. משפחתי הייתה מתודיסטית אדוקה. למדתי בפנימייה אנגליקנית ובמשך זמן מה נקרעתי בין שתי המסורות השונות מאוד – האחת פרוטסטנטית והשניה אנגלו-קתולית. [45]

מגיל מוקדם מאוד התעניינתי בצמחים ובבעלי חיים; ביצורים חיים. אבי היה נטורליסט ומיקרוסקופיסט חובב והוא עודד את ההתעניינות הזו. אמי הסכימה לכל זה… החזקתי חיות רבות בבית והיא אמרה, כפי שאמהות אומרות, ‘הכל טוב, אבל מי יאכיל אותן?’. וכמובן שבסוף, בדרך כלל היא האכילה. [46]

ילדותי בהחלט השפיעה על העניין שלי בביולוגיה, והובילה אותי להתייחס ברצינות לדת, על אף שבמשך תקופה דחיתי אותה והפכתי לאתיאיסט, גישה שקיבלה עידוד מהחינוך המדעי שלי. [47]

איך התיאוריות שלך מתיישבות עם תורות רוחניות או דתיות? [48]

התיאוריות שלי של שדות צורניים ותהודה צורנית מתאימות למספר היבטים של הדת. למשל, התאוריות רלוונטיות לתפילה. השדות המנטאליים המורחבים של מוחותינו, כפי שמוסבר על ידי שדות צורניים, יכולים להוות את ההקשר שבו התפילה פועלת באופן לא מקומי ומחברת את המתפלל לאדם או למצב אחר שהוא מושא התפילה. [49]

אני גם סבור שטקסים דתיים (וגם חילוניים) יוצרים את התנאים המתאימים להתרחשות של תהודה צורנית. כשאנשים נשאלים מדוע המשתתפים חייבים לבצע נכון את התנועות, את המחוות ואת המילים של הטקס, הם עונים לעתים קרובות שזה מאפשר להם להשתתף עם אבותיהם או עם קודמיהם. [50]

עכשיו נסתכל על השימוש במנטרות, שהן צלילים או מילים קדושות שלעתים תכופות אין להן משמעות מפורשת בפני עצמן. במסורות הטיבטית וההינדית, המנטרה מאפשרת לתלמיד להתחבר אל הגורו ולכל השושלת הרוחנית. תהודה צורנית עשויה להסביר את הכוח הזה שבמנטרה. [51]

היבט נוסף של המסורת הדתית מתבהר כשמתבוננים בו באמצעות שדות צורניים. מורים דתיים רבים משווים את דרכם לשביל או דרך, למשל ישו אומר ‘אני הדרך’, או הדרך המתומנת של בודהה על פי הבודהיזם. הרעיון הוא שבאמצעות חניכה דתית הפרט מתחיל מסלול שדרכו כבר עברו החונך ורבים אחרים לפניו. אלה שהלכו בשביל זה יוצרים שדה צורני, ובכך עושים את השביל קל יותר לחצייה. בנצרות הרעיון מוזכר מפורשות בעיקרי אמונות השליחים (Apostle’s Creed) בדוקטרינה של התייחדות הקדושים (Communion of Saints). אלה שהולכים בדרכו של ישו לא רק זוכים לעזרתו של ישו עצמו, אלא גם לעזרה מצד התייחדות הקדושים, כל אלה שהלכו באותה דרך קודם. [52]

האם חווית בעצמך אי פעם חוויה טלפתית או מה שאברהם מזלו מתאר כ’חוויית שיא’ (peak experience) ?

היו לי מספר חוויות של טלפתיה שנחרתו בזיכרוני, בייחוד אחת עם אחד מבניי כשהיה קטן. יום אחד טיילנו והרגשתי שהיה לי בכיז המעיל גרעין בלוט, שכנראה היה שם חודשים. בזמן שחשתי אותו, בני פתאום שאל אותי משהו על בלוטים, ללא כל קשר לאיפה שהיינו ולמה שדיברנו באותו רגע. היו לי הרבה רגעים של תובנות ותחושה של חיבור בחיי שהייתי קורא להם ‘חוויות שיא’. חוויות כאלה נתנו לי השראה וכוח, ושכנעו אותי שיש יותר בממשות מאשר מה שהמטריאליסטים היו רוצים שנאמין. [54]

ד”ר רופרט שלדרייק הוא ביולוג, מחבר למעלה משמונים מאמרים טכניים ועשרה ספרים, כשהאחרון הוא מהדורה חדשה של ‘מדע חדש לחיים’ (A New Science of Life), היוצא לאור בארה”ב בשם Morphic Resonance. ד”ר שלדרייק כיהן כחבר סגל במכללת קלייר (Clare College) בקיימברידג’, ושימש כעמית-חוקר בחברה המלכותית (Royal Society). כיום הוא מנהל פרויקט פרוט-ווריק (Perrott-Warrick) במימון מכללת טריניטי בקיימברידג’ (Trinity College Cambridge). ראו www.sheldrake.org

13 יולי 2012.

זכויות פרסום אקסלוסיבית © גיל דקל. אין לעשות כל שימוש ללא אישור רשמי בכתב מגיל דקל. טקסט © רופרט שלדרייק וגיל דקל. תמונה © גיל דקל. רופרט שלדרייק גר בלונדון, בריטניה. גיל דקל גר בסאות’המפטון, בריטניה. הראיון התקיים בהתכתבות באמצעות דואר אלקטרוני, ובאמצעות איסוף חומר מאתר האינטרנט של רופרט (נאסף על ידי רוברטה לי Roberta Lee), אוקטובר 2009. פורסם לראשונה באנגלית באתר poeticmind.co.uk, 2009, ותורגם לעברית ב2010. פורסם לראשונה בעברית על ידי גיל דקל באתר dekelpedia.com באפריל 2010.