גיל דקל: אנשים רבים קוראים את ספריך ואחר כך יוצאים ועושים משהו חיובי… הם לא מחזירים את הספר למדף אלא עושים משהו. איך ההרגשה להיות מישהו שנותן השראה למיליונים לפעול?

ניל דונאלד וולש: אינני מרגיש שזה משהו שאני עושה, אני מרגיש שאלוהים עושה זאת… אינני מנסה להצטנע או ליצור תדמית מלאכותית של אדם ענו. אני מתכוון לכך באמת. אין לי תחושה שאני נתתי השראה למיליוני אנשים, אבל ברור לי שהמילים שאלוהים העביר דרכי נתנו השראה למיליוני אנשים. אני רק אסיר תודה שניתן לי לשחק תפקיד. שיכולתי להיות משרת. ושאיכשהו יכולתי לעורר את הרגע ושיש לי חלק קטן בתהליך הזה.

גיל דקל: האם אפשר לשאול שאלה מוזרה? מה הם החסרונות בתקשור עם אלוהים?…

ניל דונאלד וולש: זו שאלה מעניינת… עדיין לא חוויתי חסרונות. זו הייתה ברכה מההתחלה עד לרגע הזה ממש. קיבלתי מעט מאוד תגובות שליליות למה שהצבתי בעולם הזה. מעולם לא הותקפתי אלא רק במילים על ידי מעטים, מעטים מאוד. לא היה לי דבר חוץ מחוויות נפלאות בחיי הפרטיים. הרגשתי כי חיי יותר שלמים, שמחים ומספקים מאז שהתחלתי לתקשר עם אלוהים, מעבר לכל מה שמישהו יכול היה לדמיין.

איך אלוהים מרגיש עבורך?

עדין, חם, אוהב, דואג, רחום, נדיב, סבלן, מבין, מקבל אותי כמו שאני, מאמץ אותי אל ליבו באופן מוחלט, לא תובעני, לא דורש. ישות שאינה רוצה דבר מלבד הטוב ביותר בשבילי ומוכנה להשקיע את כל האנרגיה, החוכמה והכוחות הנשגבים שלה בי, כאשר אני רוצה לחוות את עצמי על פי הרעיון הנעלה ביותר שיש לי על עצמי.

אלוהים מרגיש בשבילי כמו החבר הכי טוב שאי פעם היה לי, השותף והעוזר הנאמן ביותר שיכולתי לבקש, והיועץ הכי חכם, דואג ובעל תובנה שיכולתי למצוא. כך אלוהים מרגיש לי. כאנרגיה נוכחת תמידית המעצימה אותי לחלוטין ומהווה מתנה נצחית בכל רגע בחיי.

כיצד השתנה אלוהים לאורך השנים?

ובכן, זה כמו להגיד: האם מישהו שלא הכרת כלל השתנה לאורך השנים?… מעולם לא הכרתי את אלוהים באמת עד עכשיו… חשבתי שהכרתי, אך בעצם דמיינתי אלוהים שקרי, אלוהים לא מדויק, אלוהים מוגבל. אני מכיר את אלוהים רק מהרגע שעברתי את חווית ‘שיחות עם אלוהים’.

לכן איני יכול לומר אם אלוהים השתנה מבחינתי כי אני מכיר אותו רק מהרגע של חווית השיחה שהתחילה לפני כ 14 שנה. לפני כן, האלוהים שאני הכרתי הוא לא האלוהים כמו שהוא באמת, אלא האלוהים כפי שאנו מדמיינים אותו בתרבות המודרנית, וזהו דבר שונה לחלוטין …

מדוע אלוהים משתמש במילים ו’כותב’ דרכך, במקום להשתמש בתמונות או בתחושות דרכך?

זו שאלה טובה… אינני יודע. אני לא חושב שאלוהים מוגבל למילים בלבד. אני חושב שאלוהים כן משתמש בתמונות, תחושות ובכל חוויה אפשרית. אלוהים משתמש במוזיקה ובכל מה שאנו רואים. שמי הלילה, לעמוד על חוף הים, להקשיב לאוקיינוס, לעמוד על ראש הר ולצפות בזריחה… במקרה שלי למילים יש עוצמה רבה מכיוון שאני סופר. זהו הכלי שאני חושב אלוהים הבין יהיה היעיל ביותר במקרה שלי. אני חושב שאלוהים תמיד משתמש במה שהכי יעיל.

כיצד אתה ‘נפתח’ לאלוהים?

הייתי רוצה לומר שאני חש תמיד פתוח לאלוהים, במיוחד בימים אלו אחרי החוויה של השיחות עם אלוהים. אני חושב שהסוגייה כאן היא לא  איך להיפתח לאלוהים אלא למה ואיך אנשים נסגרים לאלוהים… אני מרגיש פתוח לאלוהים כל הזמן ולמען האמת, ישנם זמנים בהם אני נסגר זמנית לרגע או שניים או 15 דקות פה ושם, כאשר אני שוב נלכד באשליית-הדרמה שהחיים שלי מייצרים, ואני מתחיל להאמין שהאשלייה הזו היא אמיתית.

אם כן, אני נסגר לפעמים לאלוהים, אך רק לזמן קצר לפני שאני מחדש את המודעות שלי לנוכחות של אלוהים סביבי ובתוכי ודרכי. בדרך כלל כל שעלי לעשות הוא להביט דרך החלון ואני רואה את אלוהים או מרגיש משהו אמיתי ואני שוב מודע לנוכחותו של אלוהים. או שאני מושיט עזרה למישהו אחר ואז אני מרגיש את נוכחות האל. אני תמיד עובד. תמיד כותב משהו חדש לציבור או עונה לשאלה של מישהו ברשת או מעלה פוסט לבלוג שלי. אני מנסה להגיע לאנשים אחרים עם המידע הזה. כשאני מגיע לאנשים אחרים עם המידע הזה אני שוב מתחבר מיידית לנוכחות השמימית.

האם כל אחד יכול להיפתח לאלוהים (או לא להסגר אליו) אפילו אם הם לא מאמינים בו?

התשובה היא כן. אם תיזכר, בעמוד 3 (מתוך 3000 עמודים של דיאלוג) אלוהים אומר: “אני מדבר אל כולם. כל הזמן. השאלה היא לא אל מי אני מדבר אלא מי מקשיב?” כל אחד יכול ליצור קשר עם אלוהים, בין אם הם מאמינים באלוהים או לא. למעשה, מהרגע שבן אדם נושם, הוא יוצר קשר עם  אלוהים. נשימתך עצמה היא קשר עם אלוהים. מהרגע שבן אדם פוקח את עיניו, הוא יוצר קשר עם אלוהים כי אתה מביט היישר לפניו של אלוהים כאשר אתה מביט על החיים…

האם אדם מודע לקשר הזה? זהו עניין אחר. אך ישנם זמנים בהם אפילו אנשים שאינם מאמינים באלוהים מודעים למשהו גדול מהם. הם אולי לא יקראו לו ‘אלוהים’, אך הם מודעים שיש משהו גדול מהם כפרטים. התמצית הזו, החוויה הזו, התחושה הזו שיש להם, היא התחושה של קשר עם השמימי – בין אם הם יקראו לזה כך או לא.

יש אמירה ידועה באמריקה “גם אם ייקרא אחרת ורד הוא עדיין ורד”. אתה יכול להיכנס לגן ולהביט ביופיו של ורד. אינך יודע איך הוא נקרא אם אתה ילד שלא למד את המילה הזו עדיין או אם אתה מארץ אחרת ולא מכיר את המילה ‘ורד’ אבל זה לא משנה. אתה יכול לקרוא לו ‘שמיזיטס’ או ‘גואקו’ – זה עדיין ורד…

ואלוהים תחת כל שם הוא אלוהים. זה לא משנה אם אתה מאמין באלוהים. הוא לא יכול להעלם. אלוהים מופיע בחייך בכל רגע. קרא לו בכל שם, הוא עדיין קיים.

דברת על רגשות ככוח המושך דברים לחייו של אדם. איך זה עובד?

רגשות הם אנרגיה בתנועה (Emotions – Energy in Motion). כשאנו שמים אנרגיה בתנועה היא מעלה דברים אל פני השטח. זה כמו לטרוף ביצים, כמו להניע את אנרגית החיים כך שהיא מתחילה להסתובב ולמשוך אליה דברים. היא מתחילה להתנהג כמגנט, כגלקסיה המסתחררת בחלל מתחילה למשוך אליה חומר מוצק. גלקסיה היא צורה אחת של מערבולת של אנרגיה מאסיבית שבסופו של דבר מושכת אליה ויוצרת חומר.

אותו הדבר קורה בזעיר אנפין. כשאדם מייצר רגש חזק באופן מתמיד ומתמשך בתגובה לדבר מסוים, יתחיל להיווצר חומר שלם. זהו התהליך בו אנו יוצרים התגשמות פיזית – גם שלילית וגם חיובית.

לכן מדריכים רוחניים אומרים לנו לחגוג את החיים ולהיות שמחים ככל שניתן, כי ביטוי מתמיד של אנרגיה שמחה מייצר הגשמה פיזית שמחה.

אנשים החווים רגשות שלווים מושכים אליהם חוויות שלוות, כמו הנזיר הבודהיסטי טיח נט האן, הדלאי לאמה, פאראמהנסה יוגנאנדה והסוואמי פרמאנאדה. הם מייצרים אנרגיה שלווה בדרכים מגוונות כשהמרכזית מביניהם היא מדיטציה.

אז אני חושב שרגשות הם כלי חזק מאוד ליצירת הגשמה פיזית, שזה דבר טוב מאוד כי רגשות הם משהו שאנו יכולים לייצר ולשלוט בהם. אנשים רבים חושבים שהם לא יכולים, שהם כפופים לרגשותיהם. אך למעשה מדריכים (מאסטרים) מבינים שרגשות ניתנים ליצירה ולשליטה. וכשהם מייצרים ושולטים ברגשותיהם הם גם מייצרים ושולטים בסביבה החיצונית שלהם. זהו סוד שאנשים רבים מתחילים עתה להבין. התוכנית והסרט ‘הסוד’ מדבר על כך.

האם מדריכים רוחניים השולטים ברגשותיהם ומייצרים אנרגיה חיובית בחייהם, יכולים להשפיע גם על אנשים אחרים?

תלוי עד כמה האנשים האחרים רוצים בכך… שום דבר חיצוני אליך לא יכול להשפיע עליך אלא אם כן אתה בוחר בכך ומרשה לו…

אם אנשים בוחרים בשלווה ורוצים שלווה, אך אינם יודעים כיצד למצוא אותה, אז התשובה היא כן. הויברציות, האנרגיות ממישהו אחר יכולות מאוד להשפיע עליהם. למשל, אם אדם מחפש אהבה ובוחר באהבה אבל פשוט לא מצליח למצוא אהבה אז אנרגיה של אהבה ממישהו אחר יכולה בהחלט להשפיע עליהם. אם אדם בוחר באושר ורוצה מאוד וברצינות לחוות אושר אבל לא מצליח למצוא מספיק ממנו אז כן, אנרגיה של אושר ממישהו אחר יכולה להשפיע עליהם. אך מה שנכון לגבי היקום הוא שאם לא נבחר לחוות את האנרגיה אז לא נושפע מאנרגיה של מישהו אחר כי כל אחד מאיתנו הוא הריבון של עצמו. כל אחד מאיתנו הוא האל, בצורה מסוימת, של הממלכה שלו. לאף אחד אין שום השפעה עלינו ובטח לא יוכל לשלוט בנו אם לא נרשה זאת.

מה לגבי אנשים שסובלים, האם הם בחרו בכך? מה לגבי אנשים, חיילים, הנלחמים במלחמות וחווים כל כך הרבה אלימות, האם הם בחרו בכך?

ברמה האנושית המודעת, במונחים של בני אנוש, הייתי אומר לא, כמובן שלא, לא כולם. חלקם כן. ישנם חיילים הבוחרים בסכסוך, באלימות, בכוח והרג כאמצעי להשגת מה שהאנשים אותם הם משרתים רוצים. בין אם הם משרתים את ממשלתם או מטרה מסוימת. חלקם עושים זאת כי לימדו אותם שהדרך היחידה להשיג מה שאתה צריך ורוצה, ולהשיג את מה שאתה חושב שיש לך את הזכות  עליו, היא על ידי שימוש באלימות. בתרבויות רבות מלמדים כי אלימות וכוח כלפי האחר היא הדרך היחידה להשיג את מה שאתה באמת רוצה, כי הם מאמינים בעולם בו אתה מקבל את מה שאתה רוצה רק כאשר אתה מתנגד לאחר…

אך האם זה נכון לגבי כל חייל? לא. אז מה לגבי החיילים שלא מאמינים בכך? ברמה האנושית, יהיה זה נכון לאמר שהם עושים את מה שהם עושים בניגוד לרצונם בהקשר האנושי.

חשוב לנו להבין כי הממשות האנושית ניתנת לחלוקה. ניתן לחלק אותה לשני הקשרים, ההקשר האנושי וההקשר הרוחני. ברמה הרוחנית יכול להיות שנשמה מסוימת הרשתה לעצמה להיות במצב של אלימות כדי לקדם את התפתחותה, או כדי לקדם את ההתפתחות של נשמתו של אחר. כמו בסיפור ‘הנשמה הקטנה והשמש’, יכול להיות שנשמה אחת תרשה לעצמה להיות בשימוש של אדם המשתמש בכוח ואלימות למען מטרת התפתחות נשמת האחר. כך שתוכל להיות פעולה שתאפשר תהליך יצירתי כולל ומשותף, והנשמה שתבריא לחלוטין או כמעט תבריא מאי ההבנה שלה בנושא אלימות, תוכל להתגלגל בחיים אחרים. אפשרי שהיא תעבור לגוף אשר יחווה בעצמו עיסוק באלימות במטרה לקדם את התהליך האבולוציוני של מין שלם או של אדם מסוים.

חשוב לנו להבין שהאבולוציה של המינים והאבולוציה של הנשמות הם תהליך יצירתי משותף. זהו אינו תהליך של אדם יחיד או נשמה יחידה באופן פרטני, אלא תהליך מורכב המערב נשמות רבות ביצירה משותפת. הסיבה שחיילים מוצאים את עצמם במלחמה, אפילו אם הם אינם מאמינים שאלימות היא הפתרון, היא שיכול להיות שהם משתתפים בתהליך משותף עם נשמות רבות אחרות כדי ליצור אור גדול יותר. ליצור מודעות גדולה יותר. ובכך להעלות את האנושות לרמה גבוהה יותר של מודעות כדי להגשים במשותף את ‘מה שאנחנו לא’, כדי שנוכל לבטא מהר יותר ובאופן מרשים יותר את ‘מה שאנחנו כן’. שום דבר לא עוצר אנשים מלרצות להיכנס לתוך מלחמה מהר יותר ממלחמה עצמה… שום דבר אינו שם קץ לאלימות יותר מהר מהאלימות עצמה. אם ראית אלימות בחייך, אתה יודע יותר טוב מכולם שאנו לא רוצים אותה שוב. לפעמים עלינו לקחת את מה שאנו לא רוצים כדי לקבל את מה שאנו כן רוצים. ישנן נשמות שהסכימו לקחת על עצמן את תפקיד האלימות כדי ליצור תוצאה טובה יותר. זוהי הסיבה הרוחנית והפיזית שאנשים מוצאים עצמם במצבים אלימים למרות שאינם רוצים בכך ברמה האנושית.

לכן חשוב להבין כי החוויות אותן חוות הישויות על כדור הארץ מתחלקות לשניים: החוויה האנושית והחוויה הרוחנית. מדריכים מאסטרים הם אלו המשלבים את שתי החוויות לרגע יחיד של הכרה, לביטוי יחיד של ההכרה. המדריכים יודעים מה הם עושים ומדוע הם עושים זאת, בכל רגע ברמת המודע. הם מעולם לא בספק. אלו המגיעים לרמה גבוהה מאוד של הארה, בניגוד לאלו שעדיין בתהליך של התפתחות, ימנעו מכל מעשה אלימות כאמצעי ליצירת ההפך מאלימות. מדריך לעולם לא יצא למלחמה. מדריך המשלב מודעות אנושית ורוחנית יחד לעולם לא ייצא לקרב. הוא פשוט יעזוב את המדינה או את הצבא ולא יהיה לו אכפת מהתוצאה, גם אם יקראו לו חזרה ויוציאו אותו להורג באשמת בגידה. הוא יעדיף לנהוג כך מאשר להפוך לאדם אלים או להפעיל אלימות כלפי אחר.

מספר האנשים בעולם הפועלים ברמה של שלמות הוא מזערי. חשוב לדעת כי אפילו אדם רוחני יכול לנקוט במעשה אלימות. לעולם לא כדי להציל את חייו אלא אולי כדי לשמור על הבחירה החופשית של חוויות החיים של מישהו אחר. אני יודע שזו תשובה ארוכה יותר משרצית, גיל, אבל שאלת שאלה מאוד קשה…

לדוגמא, אדם חוזר לביתו ומגלה שילדו מותקף על ידי מישהו שפרץ לבית. אדם זה לעולם לא ישתמש באלימות כדי להגן על עצמו. הוא יאמר: ‘לא , במקום להיות אלים כלפיך, אתן לך להרוג אותי כיוון שאני לא אנהג באלימות כלפיך’, אך אם הוא יראה מישהו משתמש באלימות כלפי ילדו הוא עשוי להשתמש באלימות לטובת הילד אשר הבחירה החופשית שלו בחוויות החיים נשללת.

וזה מסביר מדוע סופר על ישו בסיפור הנוצרי שהוא לקח מגלב – שוט עשוי מחבל עם קשרים לאורכו –  והצליף סביבו באוויר בתוך המקדש במטרה לגרש את חלפני הכספים מהמקדש. זוהי פעולה אלימה. הוא לא היה שלו בשום צורה. הוא רץ במקדש ואמר: ‘הסתלקו צפעים שכמותכם, צבועים שכמותכם!’ והבריח את חלפני הכספים מהמקדש. יש סיבה שסיפור זה מוזכר בספר. אני מבטיח לך שהוא לא נכלל שם בטעות. הסיפור נכלל כדי להראות שגם אדם אשר רבים בעולם מחשיבים כמדריך רוחני, נקט שלא בדרכי שלום כדי להועיל למין האנושי.

אתה שואל שאלה מאוד מורכבת שלא קל לענות עליה בשניים או שלושה משפטים… האם ישנו מישהו אשר הולך למלחמה למרות שהוא לא רוצה? כן. אבל אתה יודע, ‘שיחות עם אלוהים’ מסכים עם התנ”ך. ‘שיחות עם אלוהים’ אומר שישנם זמנים בהם עליך להיות ‘מי שאתה לא’ כדי לחוות את ‘מי שאתה באמת’.

המשך לחלק 2…

8 אפריל 2011.

כל הזכויות שמורות © גיל דקל. תמונות ואיורים:  © נטלי וגיל דקל.

הראיון נערך באנגלית דרך שיחת סקייפ, ביום 30 אוגוסט 2010. ניל מתגורר בארה’ב. גיל מתגורר בבריטניה. אין לעשות כל שימוש בחומר ללא רשות בכתב מגיל דקל.