חזור לחלק 1…

גיל דקל: אם נסתכל מנקודת מבטה של הנשמה הבוחרת בכאב או אלימות – האם הנשמה יודעת מה משמעות הכאב? האם היא יכולה להבין איך זה לסבול מכאב?

ניל דונאלד וולש: אני חושב שהנשמה מבינה הכול. הנשמה מבינה כל היבט של החוויה האנושית. היא אינה מרגישה כאב אך היא יודעת מהו כאב. כמו שאתה צופה בסרט ורואה אלימות על המסך. אינך מרגיש כאב, אתה צופה בתמונה כמובן, אבל אתה יודע כאב. אתה מבין אותו, ואתה יודע איך זה יכול להרגיש. לכן אין נשמה שאינה יודעת איך ההרגשה של כל היבט אנושי: היבט האושר, הכאב, הצער, העצב, השמחה, החגיגה. כל הנשמות מבינות איך כל דבר מרגיש אפילו שהן לא מרגישות זאת בעצמן לא יותר ממה שאתה מרגיש כאשר אתה צופה בסרט.

גיל דקל: אז הנשמה ‘מבינה’ אך איננה מרגישה… האם זו לא בעיה?

ניל דונאלד וולש: לא. כיוון ש’ההבנה’ של הנשמה היא עמוקה הרבה יותר מההבנה של בני אנוש. המסע האנושי הוא כזה המנסה להגיע למקום בו אתה מבין את מה שהנשמה מבינה, כמו שהנשמה מבינה… זהו התהליך שאנו קוראים לו אבולוציה. הנשמה מבינה היטב כל היבט של החיים האנושיים. לא ממקום מרוחק, שווה נפש ואדיש אלא ההיפך – ממקום מאוד נוכח, מעורב ומודע לחלוטין בחיינו.

האם נשמה יכולה לנדוד למקומות שונים ואז לחזור לאותו גוף?

אני מאמין שכן. אני מאמין שהנשמה יכולה לעזוב – והיא אכן עוזבת את הגוף כאשר הוא בחוסר תנועה, על מיטה או על הרצפה או בכל מקום שהגוף במנוחה. ראה, אני חושב שחשוב להבין שהנשמה היא מאוד סתגלנית. שהיא מסוגלת להרבה יותר ממה שאנו חושבים. למשל היא יכולה לחלק את עצמה. או במילים אחרות, חלק מהנשמה – אם להשתמש במונחים אנושיים מתמטיים – 90% מהנשמה יכולה לעזוב את הגוף ולבקר במקומות אחרים או אפילו עולמות אחרים ולעבור למימדים אחרים. זה עדיין משאיר 10% (אם נשתמש בנוסחה אנושית מתמטית) מהנשמה מאחור, מספיק כדי להמשיך להחיות דרך מצב שינה את הגוף האנושי.

אנו נוטים לחשוב במונחים פשטניים. אנו חושבים: ‘אוי לא, אם הנשמה עוזבת אז הגוף נשאר מאחור ריק לגמרי! זה רק גוף ללא נשמה’. בני אנוש נוטים לחשוב במונחים פשטניים ופרימיטיביים. שחור או לבן. או שזה ‘נמצא’ או שזה ‘לא נמצא’. למעשה, היקום אינו כה פרימיטיבי. היקום הוא די מורכב ומתוחכם.

לכן כששאלת את השאלה: ‘האם הנשמה יכולה לעזוב את הגוף ולנדוד למקומות אחרים?’ התשובה היא כן, אבל השאלה האמיתית שכדאי לשאול היא: ‘האם הנשמה יכולה לעזוב את הגוף ועדיין להיות בתוכו?’ וגם כאן התשובה היא כן.

האם הנשמה יכולה ‘לבקר’ תודעה של ישויות אחרות? לא תודעה של בן אנוש אלא תודעה של צורות חיים אחרות?

היא יכולה להתמזג עם תודעה אחרת או להצטרף אליה אך לא בלי הזמנה מפורשת והסכמתה של צורת החיים האחרת. לא ניתן לעשות שום דבר לשום יישות מבלי שהיא בוחרת בכך. ולכן אין דבר כזה קורבן. אין נבלים בעולם. אם כן, האם זה אפשרי לנשמה להתמזג עם נשמה אחרת? כן, אך לא בלי ההסכמה המוחלטת של הנשמה האחרת, במודעות כוללת וקבלה מוחלטת והבנה.

זהו רצון חופשי.

כן. שום דבר לא יכול לקרות לנשמה אינדיבידואלית, ל ‘אינדיבידואציה’ של השמימי, שהיא לא מסכימה ומרשה לו לקרות. לכל אינדיבידואציה של השמימי יש את אותה רמה של רצון חופשי כמו לנשגב עצמו – לאלוהים עצמו. לכולנו רצון חופשי , וכל מה שקורה לנו קורה בצורה שמראה את הסכמתנו לכך. זה לא היה יכול להתרחש בחיינו אם לא היינו מסכימים לכך.

בשלב מסויים התודעה שלנו מתפתחת מספיק כדי להבין את נקודת המבט של הנשמה. אך מטרת התודעה, שעוד לא הגיעה לנקודה זו, היא בעצם להתפתח, להרחיב את המודעות שלה כך שהיא תגיע לתודעת הנשמה. מנקודת המבט המוגבלת של רוב האנשים, אנו לא יכולים להבין מדוע דברים מסוימים קורים לנו ונדמה לנו כאילו אנו שוללים מעצמנו את הרצון החופשי. העדרו של רצון חופשי הוא אשליה. שום דבר לא מתרחש בחיי האדם מבלי שהנשמה תסכים ותרשה ותתיר, או אפילו תיצור אם היא ברמה של יצירה משותפת. לכן כאשר אני מקבל את כל מה שמתרחש, האנרגיה המנוגדת תתערבב עם האנרגיה של החוויה האישית שלי ויחד נהפוך אותה למשמעותית יותר. כשאנו מתנגדים למשהו אנו מעצימים אותו. כמו שכתוב ב’שיחות עם אלוהים’: אם תתנגד, זה יתעקש. רק מה שתביט בו ותראה את המציאות המוחלטת שלו אז הוא יעלם. זאת אומרת, אשליית הכוח שלו תעלם.

למדתי בחיי שמה שקורה קורה כי אני מסכים לכך. השאלה היא, מדוע שאסכים לכך? והתשובה היא תמיד – כדי להתפתח. כדי לתת לי עוד חוויה לחוות. להרחיב את התודעה שלי לגבי דבר נוסף במורכבות הנצחית של החוויה המתוחכמת להפליא שאנו קוראים לה החיים.

מדוע הסכמתי למשהו כמו זה שקורה עכשיו? כי דרך החוויה הזו אני אוכל להתפתח הלאה לשלב הבא, השלב הבא של הביטוי העצמי שלי. זאת הכוונה והמטרה של החיים בגוף האנושי. ובגלל הסיבה הזאת אני מוצא משהו מאוד מרגיע בקבלה והסכמה לכל מה שקורה.

זה לא אומר שאני לא מנסה לשנות זאת. אך הדרך המהירה ביותר לשנות משהו היא לקבל אותו, לא להתנגד לו. מה שתתנגד לו יתנגד לך. מה שתתנגד לו יתעקש. רק משהו שתקבל תוכל לשנות כי כשאתה מקבל משהו, אתה מודע לכך שמלכתחילה הוא נוצר על ידך. וכך אתה לוקח שוב את השליטה לידיים. אחרת, אתה תחשוב שאתה חסר כוח. אך אם תבין שמלכתחילה יצרת זאת בעצמך ובמשותף עם אלו שמסביבך אז תמצא את עצמך שוב בשליטה. תמצא את עצמך שוב בעמדת כוח. תוכל לאמר : ‘אה! את הדבר שיצרתי, אני יכול גם לבטל’ וזהו מצב מודעות שונה לחלוטין. אך אם אתה חושב שאתה לא יכול לבטל משהו כי הוא נוצר בידי מישהו אחר ואתה הקורבן, אתה תישאר קורבן לנצח …

איך ניתן ליישם את התיאוריה הזו בחיי היומיום? כשאני מנסה לעשות משהו וזה לא עובד בפעם הראשונה… לא עובד בפעם השנייה… עמוק בפנים יכול להיות שאני יודע שה’מלאך’ שלי אומר לי: ‘שים לב, זה אתה שיוצר את הסיטואציה הזו’, אך איך ניתן לקבל זאת? זה לא עובד כשאני רוצה שזה יעבוד… איך אני יכול לקבל את העובדה שזה לא עובד?

[צוחק…] על ידי כך שתבחין שזה לא עובד, ותבחין שאתה הוא זה שיוצר את המצב כך שהוא אינו עובד. פשוט עליך לשבת ולהבחין, ‘מדוע אני יוצר את זה? אני רואה שזה לא עובד’. אז אני אומר לעצמי שזה יעבוד בדרך אחרת… ישנה דרך אחרת שזה היה אמור לעבוד. אני אומר לעצמי שאולי ההתפתחות האבולוציונית שלי היא לא בדרך זו. אולי עלי לבדוק מדוע אני מתעקש לרצות משהו שלא עובד בדרך הזו. החיים נותנים לנו הזדמנות לחוות את מה שאנו רוצים. מדוע אני רוצה משהו כשהוא לא עובד?

כמוך, כולנו מקשיבים למלאך הטוב שלנו ואומרים בסוף: ‘בסדר. אני מבין. זה לא אמור לקרות כי זה לא תורם להתפתחות שלי ברגע זה ולכן אני ארפה’.  אנחנו אומרים ‘הרפה ותן לאלוהים’ (Let go and led God).

אני אומר בספר ‘מאושר יותר מאלוהים’: ‘אל תתנגד –  תתחבר’. במובן שכאשר דברים מתנגדים לך תתחבר לעצמך. כשאני אומר ‘תתחבר לעצמך’ אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה. לא רק למצוא שלווה אלא לחבר, כמו מוזיקאי המחבר מוזיקה. ליצור את עצמך מחדש, וליצור יצירה חדשה, כמו שמלחין היה עושה. מלחין יושב ומחבר מנגינה חדשה.

לכן כשמשהו מתנגד לי, אני לא מתנגד בחזרה, אלא אני מתחבר לעצמי. במובן שאני יוצר את עצמי מחדש בגרסה שונה שהיא לא בניגוד למה שקורה. אני נותן לעצמי לקבל את מה שקורה כמושלם, ואז אני בודק מה הוא הדבר שאני רוצה לחוות על עצמי, כאן ועכשיו.

לא אעמיד פנים שזה קל. אני אנושי כמו כל אחד אחר. כשדברים מתנגדים לי אני לפעמים מתוסכל. אני מתרגז ושוכח את כל מה שאמרתי לך עכשיו [צוחק…] אחרי זמן קצר, אחרי שנתתי לכל הרגשות השליליים לצאת, אני בדרך כלל יוצא להליכה, יושב בשקט או לוקח נשימה עמוקה. אני בדרך כלל מצליח לחזור למודעות גבוהה יותר. עלי לצאת מהמוח הזוחלי, לעבור דרך המוח היונקי וחזרה למוח האנושי שלי. זהו תהליך של הגברת המודעות שלי מהתגובה של המוח הזוחלי שהיא פשוט דפוס קבוע, מה שטבוע בתאים שלי, לעבור לתגובת המוח היונקי הכוללת רגשות לא מרוסנים, ועד לתגובה האנושית. התגובה האנושית מאפשרת לי להיות שקול ולבחון שוב את השימוש ברגשות שלי, ולהחליט מי ומה אני בוחר להיות ביחס למה שקורה מבחוץ.

אם כן, לנחש תהיה תגובה זוחלית. אינך יכול להרגיז נחש… זוחלים לא מתרגזים. הם גם לא שמחים.   הם פשוט מתקיימים –  הם ישנם, והתגובות שלהם טבועות עמוק בזיכרון התאי. מצד שני יונקים בהחלט יכולים להתרגז. סמוך עלי בעניין הזה. אתה לא רוצה להכעיס אריה. יונק יכול להתרגז, אבל יונקים לא בוחנים את עצמם. אריה לא שואג ואז מתיישב ותוהה אם הוא לא הגזים בתגובה שלו… ‘תמהני, האם השאגה הזו הייתה חזקה מדי עכשיו? אתה חושב שהגזמתי בתגובה שלי?’ אריה לא אומר לעצמו ‘מעניין מה האריות האחרים חושבים על זה?’…

אבל לבני אדם יש את היכולת לבחון את עצמם. ואם האדם הוא ברמה גבוהה של הארה, הוא יכול לבחון את עצמו עוד לפני שהוא מגיב, לפני שהוא אומר משהו, לפני שהוא נענה לתגובה הרגשית שלו. אנשים אלו יכולים בדרך זו לשלוט על רגשותיהם. הם יכולים בצורה חזקה יותר ליצור את התוצאות הרצויות להם ואת ההגשמה בחייהם. הם בוחרים בעזרת המודע במקום להגיב דרך הלא מודע.

המדריך הרוחני שלי אמר לי משהו מאוד מבלבל בקשר לכעס. הוא אמר שכאשר אנו כועסים וצועקים, אנו בעצם מגבירים את האנרגיות, ובדרך זו ‘מגיעים’ לעולם הרוחני ולמלאכים יותר מהר. זה בעצם קיצור דרך כדי לקבל תשומת לב, כמו תינוק בוכה המקבל את תשומת ליבם של הוריו…

כעס הוא אחד מחמשת הרגשות הטבעיים. המדריך הרוחני שלך צודק לגמרי. אנו מדברים כאן על בעיית ההדחקה של הכעס, ועל תיעול לא נכון שלו הגורמים לתוצאות שליליות. כעס, שהוא הופעה של רגש בסיסי וטבעי, הוא בעל עוצמה רבה ויכול לגרום לתוצאות נפלאות. הוא מנקה את שדה האנרגיה. אך עלינו להיות מאוד זהירים בצורה בה אנו משתמשים בכעס כי זהו רגש בעל עוצמה רבה ויכול לגרום למשהו שלא התכוונו אליו. כעס הוא כמו אש. הוא יכול לשנות את חיינו לטובה אך אם לא ניזהר בדרך בה אנו משתמשים בו והוא ישרוף הכול.

מה לגבי הדרמה של החיים? הדרמה היא אשליה, אתה טוען, אך אנו חיים בתוכה כך שהיא הופכת לאמת עבורנו. האשליה הופכת למציאות. במובן הזה היא אינה אשליה כלל…

נכון. ורצון חופשי הוא הפעולה שבה אנו בוחרים מה בחיינו אנו קוראים אשליה ומה אנו קוראים אמיתי. אתה צודק… מה שקורה הוא מספיק אמיתי בשבילי. אבל מה שאנו שוכחים הוא שיש לנו את הכוח להפוך את מה שאנו חושבים כאמיתי ללא אמיתי. בעוד רגע, יכול להיות שתשנה את דעתך. אתה יכול לשנות כל מציאות לאשליה, ואתה יכול לגרום לאשליה להיראות כמציאות. אתה יכול לבחור בכל דרך שתרצה. זה הדבר המופלא בחיים, מכיוון שהכול למעשה אשליה, אנחנו יכולים להפוך כל חלק ממנה למציאות אם נרצה בכך. ואנחנו יכולים לקחת כל דבר שנראה אמיתי ולהפוך אותו חזרה לאשליה באותה דרך, על ידי אותו תהליך אבל הפוך. וזה מה שמבין מדריך רוחני. הוא יודע זאת. שייקספיר כתב את זה. שייקספיר כתב: ‘דבר אינו רע אלא אם חשיבה הופכת אותו לכזה’.

נראה שיש לך קשר ישיר עם אלוהים, אך האם אתה חושב שהידע מקשר זה מבוסס בדרך מסוימת על המסורות של דתות ואמונות אחרות?

[צוחק…] כן, כל עמוד ב’שיחות עם אלוהים’ מכיל את הידע והחוכמה של כל הדתות בעולם – המיטב של היהדות, המיטב של הנצרות והמיטב של האיסלם. המיטב של המסורת ההינדית, המיטב של הבודהיזם (שהיא אינה דת אלא פילוסופיה). ואז ‘שיחות עם אלוהים’ הולך למקום שהמסורות של הדתות מעולם לא דרכו בו.

אינני מודע לדת אחת בעולם המלמדת שאנו אחד עם האל, שכולנו אחד איש עם רעהו. ושאין שום דבר אחר חוץ מאלוהים בצורות שונות. אולי האמונה הבהאית היא הקרובה ביותר לכך. אך ברור לי שהמסרים ש’שיחות עם אלוהים’ מביא לאנושות הם מסרים מהפכניים המשלבים את הרעיונות הטובים והנעלים ביותר של כל דתות העולם, וממשיכים מעבר להם.

אבל הרי הקבלה מלמדת את אותו רעיון – שאלוהים הוא הכול ובכל מקום.

כן אבל הקבלה אינה דת. היא אולי פרשנות של דוקטרינה. אם תשאל את היהודי ה’ממוצע’ ברחוב: ‘האם אתה אלוהים? האם העץ הזה הוא אלוהים? האם האנשים הנוראים ביותר בעולם הם חלק מאלוהים?’, היהודי ה’ממוצע’ (ואני יודע כי דיברתי עם אנשים רבים מסביב לעולם) לא יטען דבר כזה. או שהוא יאמר שהוא לא יודע. היהודים אוהבים לומר: ‘אני לא יודע’. מניסיוני עם יהדות, יהודים תמיד יעלו מחשבות ספציפיות, או שהם יאמרו שהם לא יודעים. לעיתים רחוקות הם ייחסו לעצמם ידע מוחלט על משהו, וזוהי תרומתה הגדולה של היהדות, זה מה שעושה אותה נפלאה. אין להם אפיפיור, אין להם מישהו שאומר ‘ככה זה’, אלא הם פשוט יושבים ודנים בנושא לנצח, הם מעלים את כל האפשרויות.

אך היהודי ה’ממוצע’ שפגשתי בעולם לא יסתובב ויגיד: ‘אני אחד עם אלוהים’, אפילו אם הקבלה בעצם אומרת שהכול הוא דבר אחד, ויש רק דבר אחד. אנשים שמאמינים בקבלה הם תת-קבוצה של הזרם המרכזי של היהדות. למעשה, יהודים רבים לא יודעים מה הקבלה אומרת. כמו שקתולים רבים לא יודעים מה אומרת הברית החדשה. הם טוענים שהם קתולים אך כאשר אתה מצטט להם את הברית החדשה הם המומים כי הם מעולם לא קראו אותה.

בשלב מסוים אלוהים מזכיר כי היו לך כ 600 חיים קודמים.

647 אני חושב , אבל למי אכפת?

האם יש לך זיכרון של חיים קודמים, והאם אתה רואה את עצמך מתפתח מחיים קודמים לבאים אחריהם?

אין לי שום זיכרון מחיים קודמים, אני חייב להגיד. יהיה נחמד לומר שכן אבל אין לי.

אתה יכול ללמוד להזכר בחיי עבר…

אני מניח שאפשר. כן, אתה צודק. אבל למה לטרוח? אלא אם כן אני יכול לקבל מכך מידע שאני לא יכול להשיג בשום צורה אחרת. אני כן חושב שחיי – התודעה הכוללת שלי וההבנה שלי – הם סך כל החיים שהיו לי. זוהי דעתי.

אני מודע לכך שכל חוויה בחיי ובכל החיים הרבים שלי הובילה אותי לרגע הזה. אני מאוד מודע לכך, באופן עמוק, ואני אסיר תודה על כך. בגלל זה איני יכול למצוא משהו שעברתי בחיי שגורם לי עצב – לא עכשיו. הייתי יכול פעם, אבל עכשיו כבר לא. עכשיו אני חוגג את כל מה שחוויתי בחיי, כולל את המעשים שלי שלא היו טובים כלפי אחרים. בדרך מוזרה ומרתקת, אני יכול לחגוג גם את הדברים האלו. לא שאני אחזור עליהם, אך אני חוגג אפילו את הטעויות שלי כי אני רואה בהם אבני דרך למודעות גבוהה יותר.

אני רק מצטער שהייתי צריך לעשות זאת בדרך זו ולפגוע באנשים שבחיי. החרטה היחידה שלי היא שדרכי למודעות הייתה צריכה לכלול כמה מהדברים שעשיתי לך. אני מצטער שכך זה יצא לך. אולם, ברמה גבוהה יותר אני מבין שהכול מושלם ושלקחת את הדרך הזו איתי כחלק מההתפתחות האבולוציונית שלך. אני מבין את כל זה. זו דרך מאוד פילוסופית להסתכל על החיים אך אני מבין את זה.

האם אתה יכול לעזור לי עכשיו? יש לי זיכרונות מחיים קודמים, אחד הזיכרונות הוא כאשר הייתי חייל רומאי… לא היינו אנשים רעים אך היינו מאוד אלימים, האמנו בצדקתנו ובצורך להגן על מדינתנו.  עתה, יש לי את ‘ההבנה’ של מה שאתה אומר כאן, ניל – אך אני רוצה ליישם זאת בחיי. איך אוכל לעשות זאת?

למד מישהו אחר ליישם זאת. הדרך המהירה ביותר ליישם משהו בחייך היא ללמד מישהו אחר ליישם את זה בחייו. הדרך המהירה ביותר לדעת, כפונקציה של חייך, כל דבר בחיים, היא לעזור למישהו אחר לדעת. הדרך המהירה ביותר להשתמש בחוכמה השוכנת בנשמתך היא לעזור למישהו אחר להשתמש בה. לכן כל מנהיג רוחני גדול – משה, אברהם, ישו, מוחמד, לאו טסו, בודהא – כל אחד מהם ללא יוצא מהכלל היה מורה. הם הבינו שעליך ללמד מה שאתה רוצה ללמוד. הם ידעו שהדרך המהירה ביותר להביא משהו לחייהם שלהם היא להביא אותו לחייו של אחר. מדוע? כי כולנו אחד, כי אין עוד מישהו. עד שלא נרפא את כולם, החלק שלנו שאנו קוראים לו ‘אני’ לא יוכל להחלים.

זה מאוד פשוט. לא תוכל לרפא את הגוף אם לא תיתן לכף הרגל להחלים. לא תוכל לרפא את כל הגוף אם תיתן לאצבע שלך להיחתך ולהיפצע. לכן כדי לרפא את הגוף בשלמותו, עליך לרפא את חלקיו הרבים של הגוף. לכן כל מורה גדול ביטא את עקרונותיו הרוחניים בצורה שהוא ביטא. ולכן כל המנהיגים הרוחניים הגדולים היו גם מורים רוחניים גדולים. הם הבינו שכולנו אחד, ועד שכולם יבינו זאת, אף אחד לא יבין זאת – לא לגמרי. לא לחלוטין. לכן התשובה לשאלתך היא לפנות החוצה מעצמך ולא לדאוג בקשר לדרך בה אתה עומד להתגבר על האתגר המסוים הזה. אל תדאג לגבי איך שאתה עומד להתגבר על הזיכרונות שלך מחיים קודמים או כל דבר אחר. אלא איך אחרים יוכלו להתגבר. וכשתלמד אחרים איך לעשות זאת תלמד גם את עצמך באופן אוטומטי ותרפא את שניכם. שאלתי את אלוהים: ‘מדוע החיים שלי לא מסתדרים?’ ואלוהים אמר לי שזה די פשוט: אתה חושב שחייך נוגעים לך , אך הם לא נוגעים לך. אין להם שום קשר אליך. יש להם קשר לכל מי שבחייהם אתה נוגע. כשתרפא את זה שם אז תרפא את זה גם כאן…

כל כך בהיר ופשוט…

ובכן, אלוהים הוא די ברור. הוא לא משאיר אי הבנות…

8 אפריל 2011 .

כל הזכויות שמורות © גיל דקל. תמונות ואיורים: © נטלי וגיל דקל.

הראיון נערך באנגלית דרך שיחת סקייפ, ביום 30 אוגוסט 2010. ניל מתגורר בארה’ב. גיל מתגורר בבריטניה. אין לעשות כל שימוש בחומר ללא רשות בכתב מגיל דקל.