ה’עצמי הסמכותי’ (‘מוזה’ לכתיבת שירים), בראיון עם גיל דקל.
גיל דקל: אני שמח להציג את ה’עצמי הסמכותי’, שהוא מקור היצירה שלי, ולראיין אותו על תהליכי ההשראה בכתיבת שירה.
אני רוצה להודות לך, ה’עצמי הסמכותי’, שירדת מעולם תת-ההכרה הקולקטיבי (collective unconsciousness) , העולם הרוחני, והצטרפת אלינו היום.
ה’עצמי הסמכותי’: יותר נכון לאמר שזה כמו לרדת במעלית מהמחשבה העליונה שלך ואל הלב שלך…
גיל: אולי נסביר קודם כל כיצד ראיון זה עובד. ה’עצמי הסמכותי’ הוא המקור הקריאטיבי שלי שמשרה עליי את ההשראה לכתיבת שירים. כרגע אנו משוחחים דרך תרגיל ‘תיקשור’ או מה שאחדים מכנים ‘שיחה אוטומאטית’. המשורר ייטס W.B. Yeats תאר בהרחבה איך שיטה זו עובדת בחלק הראשון של ספרו ‘חזון’ (‘A Vision’).
Figure 1: Still image from the film ‘Interview with authorial-Self’, 2007.
השאלה ראשונה שיש לי היא על תהליך כתיבת שירה. האם אתה אומנם הוא זה שמשרה עליי את ההשראה?
למעשה אתה מקבל מקבוצה של השראות, מכמה מקורות שונים. אתה מתקשר ל’ענן של תודעות’ וממנו אתה בוחר אילו סמלים ואיזה סוג השראה ספציפית להשתמש לכתיבת השירים שלך.
אם כן אתה הוא ה’עצמי הסמכותי’, מקור היצירה שלי, שהוא בעצם גם אני עצמי?
כן.
אז מה ההבדל בינך לביני?
תראה, מה ההבדל בין גיל שכותב שירה לבין גיל שרץ בבוקר לבין גיל שאוהב לבשל?
אבל גיל שרץ בבוקר וגיל שאוהב לבשל – אלו דברים שאני עושה, אלו פעילויות, ואילו שירה היא דבר שמגדיר אותי – אני משורר.
לא… גם כתיבת שירה היא פעילות. אתה לא נולדת ‘מבשל’ ולא נולדת ‘אצן’. אתה למעשה הכל, כל הדברים האלו יחד. וברגע שאתה מחליט לעשות דבר מסויים אתה אז מושך, או ‘מגביל’ את האור לצורה אחת שנהפכת לפעולה הפיזית שבחרת, בין אם הפעולה היא ריצה, כתיבת שיר או בישול, או כל דבר אחר לצורך העניין.
מדוע אתה משרה עליי כתיבת שירה?
זו למעשה הבחירה שלך של מה שאתה רוצה להיות.
אני בחרתי להוולד משורר?
אתה למעשה בוחר להיות משורר בכל רגע ורגע שאתה כותב שיר.
האם פעולת כתיבת שיר היא בו זמנית הבחירה להיות משורר?
כן…
אבל חשבתי שאני משורר כל הזמן, גם בזמן שאני לא יושב וכותב?
גם זה מתוך בחירה. אתה בוחר האם להיות כרגע משורר או לא להיות, כל אלו הן בחירות שאתה בוחר.
ומדוע בכלל בחרתי להיות משורר?
כיון שזה הזמן שלך לתעד את חוויות החיים שלך ולכתוב אותן במילים. כל מה שעברת בחיים הקודמים הגיע לנקודת רתיחה וכעת הוא מוכן להיות מתועד בכתיבה.
אם כך משוררים הם פשוט בשלב בחיים שבו הם מוכנים לתעד את עצמם?
כן, זהו שלב של התבוננות ובחינה עצמית. אתה בוחן מי אתה ומה החוויות שעברת ואז אתה מתעד אותם בצורת שיר.
ומדוע אתה בחרת דווקא בי להיות הנציג שכותב, ומקיים פיזית, את השירה שלך?
כל יישות היא בבחינת חוויה ספציפית של מה שאני אכנה בשם ‘הכולל’. אני משתמש במילה זאת כדי לכנות את העולמות הרוחניים, מה שחלקכם מכנים תת-ההכרה הקולקטיבית (collective unconsciousness). עכשיו, אם אני רוצה לתעד מתוך הכולל את החוויה הספציפית הזו שהיא אתה, מדוע אם כן אבחר באדם אחר? אני אפנה אלייך ואשרה אותך לכתוב את חוויותייך שלך.
אז בחרת אותי – אותך, את עצמינו… – מכיוון שרצית לתעד את החוויה הספציפית של החלק הפיזי שלי?
כן, אך היה זהיר בדברייך…
[מחייך] למה?
מפני שיש אנשים שיחשבו שיש לך פיצול אישיות…
[צוחק]
בוא נקרא לזה ‘השלבים השונים של אותה האישיות’. אנחנו כמו קשת בענן, מכילים הרבה צבעים בתוך קשת אחת.
ובכן… איך אתה משרה עליי?
במקרה שלך אני נוטה להופיע בחלומות שלך. כל מה שאתה צריך לעשות זה לפתוח דלת אל התודעה הרחבה שכוללת את הכל. אז אתה בוחר אלמנט ספציפי מהתודעה הרחבה שאתה רוצה לכתוב עליו. אתה פשוט צריך להקשיב יותר, זה הכל. תקשיב לעצים, לעננים, לאנשים, והשירה פשוט תזרום אלייך.
התודעה הרחבה מתקיימת בכל הצורות האפשריות. היא אינה ארוע יחיד, אלא רב גוונים של הבעות וצורות שונות. שיר הוא בחירת צורה אחת ספציפית ממגוון הרחב הזה. שירה היא מימוש של צורה אחת מהתודעה הרחבה.
התודעה יורדת מהעולמות הכוללים אל ‘רעיון’, ומשם היא הופכת לצורה של ‘מחשבה’. משם יורדת ל’תודעה אנושית’, למילים, לבחירת ספציפית של מילים, ואז היא מתרחבת לכדי משפטים שלמים. אז אתה כותב את המשפטים האלו בשירה.
ומה לגבי רגש?
לרגש יש שלבים משל עצמו, והוא מתפתח לצד תהליך התפתחות המילים. לכל שלב התפתחותי של המילים ישנו רגש או תחושה מקבילה.
האם כתיבת שיר היא תהליך לינארי שכלי?
כלל וכלל לא.
אבל שיר הוא הרי דבר לינארי, מילה אחר מילה אחר מילה.
זה מפני שרק כך אתה יכול להבין שירה. המוח שלך, ההגיון, מבין רק דבר גורר דבר, אבל הלב שלך יכול להבין בדרכים אחרות…
כשאתה אומר ‘לב’ אתה מתכוון הלב הפיזי שלנו בגוף?
אני מתכוון ‘אינטיליגנציה רגשית’…
מתי בדיוק אתה משרה עליי כתיבת שירה?
באותם רגעים שאתה הכי עירני…
כשהעניים סגורות?
כשהלב שלך נפתח…
עכשיו, גיל, אני אשאל אותך: בתחילת התהליך של כתיבת שיר, כאשר מופיע שיר בראשך אתה מהרהר ברעיונות ואיך לכתוב אותם במילים, הלא כך?
לא, אני לא מהרהר בכלל. בדרך כלל יש לי רגש חזק שזורם מיד לכדי שיר. אני לא חושב על זה בכלל, זה פשוט זורם ומיד אני כותב את זה.
כשרגש מופיע בראשך לראשונה, בשלב הראשוני, אתה לא ממש בוחר לרגש מילים?
לא.
אלא רק חש את הרגש.
נכון.
בוא נבחן איך זה עובד. אתה צריך לתת משמעויות לרגש שאתה חש, להפוך אותו למשהו שאתה מבין ויכול לכתוב. לשם כך אתה צריך לעשות בחינה או התבוננות עצמית על הרגש. ההתבוננות העצמית הזו היא התהליך שבו אתה בוחר באופן עיוני ושכלי מילים שיתאימו לרגש. בחירת המילים היא תהליך הדורש ממך שימוש בהגיון שלך, באינטליגנציה. כך, אתה למעשה מתרגם רגש לכדי הגיון, למילים. אתה יוצר לעצמך חוויה מילולית של הרגש, דרך התבוננות עצמית ובחירת מילים. ואז, כשהשיר כתוב הוא הופך נגיש ואחרים יכולים לקרוא את החוויה שלך.
אבל כל זה קורה בשבריר שניה…
נכון…
אתה טוען שבשבריר שניה אני מקבל השראה אשר מתרגמת לרגש עז, שעובר תהליך של התבוננות עצמית, ובחירת מילים? כל זה קורה בשבריר שנייה?
האם אתה רוצה להגיד לי שאתה עדיין סבור שזמן הוא מימד קבוע ושריר שנוצר על ידי אלוהים?…
לא. זמן אינו קבוע. זמן הוא יחסי.
אם כן מה הוא ‘שבריר שניה’ אם לא ‘נצח נצחים’…
אבל אתה מדבר על חוקי היחסיות של הזמן. חוקים אלו מתקיימים רק אם אתה נע במהירות האור… האם אתה טוען שכולנו נעים במהירות האור?
להניח שאתה נע במהירות האור זה קודם כל להניח שיש חושך סביב, והאור נע בתוך החושך.
כן…
אלא שבמציאות האור קיים בכל מקום… וחושך הוא רק אשליה של אור.
אני יותר מבולבל עכשיו, ובכל זאת דברייך נשמעים הגיוניים… בוא נחזור לדבר על שירה…
מעולם לא עזבנו את הנושא…
עכשיו, נסכם את התהליך: בתחילה, אני שולח לך תחושה של רגש. אתה תופס את התחושה הזו, מסנן אותה דרך כל ההתנסויות וההבנות של החיים הנוכחים שלך. אתה מוסיף לזה הגיון, הופך את זה למילולי – ואלו הן המילים לשירים שלך.
אבל איך אתה מגשר בין ההגיון השכלי לבין הרגש? השניים הרי מנוגדים?
זו התכונה היפה של המוח שלך – ליצור הגיון לכל דבר, אפילו לרגש.
אז בלי רגש ובלי ההגיון, לא תהיה שירה בכלל?
יהיו ‘צבעי מים’…
‘שירה רכה’…
‘זכרונות צפים’…
האם אי פעם קרה לך שמשהו הוא על קצה הלשון שלך ואתה לא זוכר מה הוא?
כן.
זה בדיוק כך. אלו הם ‘זכרונות צפים’… אתה רק מודע להם, חש אותם, אתה יודע שהם שם אבל אתה לא יכול לאמר אותם. זה קורה כאשר השכל מחפש את ההגיון להצמיד לתחושה. השכל חייב לשים כל דבר בקופסאות, וכאשר הוא מוצא את הקופסא הנכונה הוא מיד נזכר.
מה הן הקופסאות האלו?
בהגיון שלך קיימות ‘קופסאות’ מוכנות שמקטלגות את העולם עבורך. כל מה שאתה חש יותאם לקופסא ספציפית זו או אחרת.
ואחרי כל הדברים הללו… אוכל לשאול איך אתה מגדיר שירה?
שירה היא המוזיקה של העולם הבנאלי. שירה היא כלי שנועד להעלות את חיי היום יום אל הקדוש. היא ביטוי של חוכמה, שבה אתה כותב את כל הנצחונות וכל הטעויות שעשית ושהביאו את התנסויות החיים שלך. שירה היא כמו להדליק את האור מבלי לבחור לאיזה כוון האור יתפשט…
» צפו בגרסת הוידאו של הראיון (לכתוביות בעברית, לחצו על כפתור הכתוביות המסומן באותיות cc בוידאו)
15 יולי 2012.
© גיל ונטלי דקל. הראיון נערך באנגלית דרך תקשור (על ידי נטלי דקל עם גיל דקל) בעיר פורטסמוט, בריטניה, 12 אוקטובר 2006, ועודכן ב2008. פורסם באנגלית לראשונה ב2008 באתר poeticmind.co.uk. תורגם לעברית על ידי גיל דקל ב2010 ופורסם לראשונה בעברית ב10 מרץ 2010 באתר dekelpedia.com.
- Reading with Natalie, book here...