מלאני צ’אן (Melanie Chan) ציירת בצבעי מים, בראיון עם גיל דקל.
גיל דקל: את מתמחה בציורי פרחים בצבעי מים. מה את רואה בפרחים? [1]
מלאני צ’אן: אני רואה את היופי של הטבע בפרחים, ואני נדהמת משלמותם ומהסימטריה שלהם. כשאני מתחילה לצייר, הראש שלי מתחיל להירגע, כאילו שהפרח מעודד אותי להיות בתוך הרגע הנוכחי. אני שמה לב במיוחד לאופן שבו האור נופל על הפרח ואיך שזה משנה את הצבעים הנראים. הצבעים של פרחים יכולים להיות חזקים ואינטנסיביים או עדינים. [2]
בצבעי מים אני מעדיפה לצייר פרחים טריים. עם פרחים טריים, חיים, יש יופי בזמניות שלהם, בארעיות, שהוא מאוד נוגע ללב. בתחילת הציור חלק מעלי הכותרת אינם לגמרי פתוחים אך כשחוויית הציור נפרשת בזמן ואני ממשיכה לצייר, כך גם העלים נפרשים בזמן. ליפנים יש שם מיוחד לארעיות ושבירות של הדברים, מונו נו אוואר (mono no aware), כמו השבריריות והיופי של פרח הדובדבן שפורח לזמן קצר בלבד. [3]
כשהציור נשלם, האם את רואה את הפרח המצויר באופן אחר בהשוואה לפרח האמיתי? [5]
הפרח המצויר נראה הרבה פחות חי ופחות עדין. כאילו שלא ניתן לשחזר את השלמות הטבעית של הפרח בציור. יש פער מסוים בתהליך התרגום של הפרח האמיתי לייצוג מצויר שלו. פעולת הציור יוצרת תמונה, שמתקיימת יותר זמן מהפרח עצמו, בעוד שהזמניות של הפרח, בשבילי, הרבה יותר יפה ויקרה מאשר כל ציור שלו. הציור אולי יזכיר את יופיו של הפרח, אבל זהו סמל, חיקוי מחוויר של יצירת הטבע המופלאה שהייתה לפניי כשציירתי. [6]
בכל זאת, הפרח המצויר רומז על היופי של הטבע, כך שהוא משמש כמעין תזכורת, מזכיר לי להיות קשובה לעולם הטבעי מסביבי. [7]
איך את מתחילה לצייר? [8]
כשאני מציירת פרחים אני מתחילה מהמרכז וממשיכה לצייר כלפי חוץ. אם אני מציירת דיוקן אני נוטה להתחיל מהעיניים. אבל כל ציור בצבעי מים הוא חוויה אחרת ולכן אין נוסחה קבועה או טכניקה צעד-אחר-צעד שניתן להשתמש בה. [9]
למה בחרת לצייר בצבעי מים? [10]
הבחירה בצבעי מים היא פרקטית: בשבילי הם נוחים לנשיאה, קל לעבוד איתם, והם מתייבשים בקלות. אני גם אוהבת את השקיפות של צבעי מים ואפקטים שנוצרים, כגון שילוב של כמה צבעים רטוב-על-רטוב. [11]
מה את חושבת או מרגישה כשאת מציירת? [13]
כשאני מציירת פרחים אני נוטה לשכוח את הרגשות שלי ומאבדת את עצמי ברגע של מה שאני עושה. זה מעין טיפול עבורי משום שזה משקיט את הרגשות שלי ואת החשיבה הפעילה על מה שקורה בחיי או בעולם. אני מעדיפה להיות בשקט כשאני מציירת; בשקט, בראש שליו, אז המפגש עם הפרח יכול להתרחש. לעומת זאת, אם אני מציירת יצירה אבסטרקטית בצבעי אקריליק, אז אני קשובה לרגשות שלי ונותנת להם לכוון אותי לעבר צורות, מרקמים וצבעים ספציפיים. למשל, אני בדרך כלל נמשכת לגווני כחול, ירוק ולקווים זורמים כשאני מתרגשת או מלנכולית. בזמן שאני מרגישה יותר שמחה, פלטת הצבעים תהיה יותר חיה, עם כתום, צהוב או אדום. בזמן אחר, אני אבחר צבעים בהתאם לעונה. בקיץ אני מעדיפה להשתמש בצבעים יותר בהירים, כשאור היום חזק והעולם מסביבי נראה כמלא אור. [14]
לפעמים הפרשנות האמנותית שלי מוסיפה לצבעים הטבעיים של הפרחים גוונים רגשיים נוספים שאני מביאה. למשל, כשאני מציירת נרקיסים באביב, ייתכן שאשתמש בלילך או אפילו כחול-ירקרק (aquamarine) לציור עלי הכותרת, על מנת להבליט עוד יותר את הצהוב בפרח. [15]
מה נותן לך השראה ליצור אמנות? [16]
אני נוטה לתחושות או הרגשות שמושכות אותי לצייר. לעתים זה יכול להיות רצון להתנסות עם צבע או מרקם, או פשוט לנסות ולראות לאן הדברים יגיעו… לפעמים ההרגשה, או הדחף ליצור, הוא פנימי, ומבוסס על מצב רוח או על זיכרון. פעמים אחרות זה יכול להיות חיצוני, למשל, מראה שתופס את תשומת לבי. [17]
מה קורה כשדבר מסוים תופס את תשומת לבך? [18]
אני מאמינה שההשראה נמצאת בכל מקום רוב הזמן, אבל הראש שלי במקום אחר, עסוק במחשבות על העבר או העתיד. לכן לפעמים זה הכרחי לפנות זמן כדי להיות מודע, לשים לב לטבע. אז אני מרגישה מעין דחף לבטא את היחס הזה. אם אני לא מבטאת את הדחף הזה, אני מרגישה חסומה ועצבנית, כמו סכר שעוצר את המים. [19]
מהי השראה? [21]
השראה היא הכוח היצירתי של החיים עצמם ושל היקום. לאחרונה קראתי מטאפורה מצוינת שהאירה את תהליך ההשראה. המטאפורה היא שהאור, או ההשראה, מאיר תמיד. אך הרבה אנשים סוגרים וילונות כבדים על חלונותיהם כך שמעט מאוד אור נכנס. אם נאפשר לתודעה שלנו להיות כמו וילונות דקים, אז יותר אור יוכל להאיר דרכינו. [22]
האם האופן שבו את מציירת מושפע מהאמונות שלך על החיים? [23]
כן, אני חושבת שיהיה קשה מאוד להפריד בין השניים. יצירתיות היא החיים; אין הפרדה בשבילי בין שני היסודות האלה. אני מרגישה שציור הוא חלק ממי שאני. אני לא יכולה לדמיין עצמי לא מציירת, כיוון שזהו ביטוי של החיים ומהותי לחיים, זה כמו לנשום או לאכול. [24]
לאחרונה סיימת לימודי דוקטורט באוניברסיטה. האם יש קשר בין כתיבת תזת דוקטורט (במילים) לציור (בתמונות)? [26]
אני חושבת שמילים ממשיגות ומחלקות את העולם לקטגוריות בינאריות של נושא ונשוא. ציור, מאידך, הוא כמו להיות פתוח לאור של ההשראה, ולאפשר לו לזרום דרכי ולבוא לידי ביטוי. נראה שהתבטאות אמנותית תמיד חוצה את הגבולות הרעיוניים של השפה; איכשהו היא יותר שלמה. [27]
האקדמיה והמוסכמות שלה להערכת המחשבה יכולים לעזור להסביר או להבין אמנות, אך מילים אקדמיות אודות האמנות ותהליך היצירה הם תהליכים פורמאליים שהם שונים מליצור אמנות. בשבילי, כתיבה אקדמית זורמת פחות בחופשיות מאשר ציור בצבעי מים. [29]
למשל, אני לעתים קרובות מופתעת ממגוון הצבעים שניתן לראות בעלה כותרת בודד בפרח ומבינה שרק באמצעות תשומת לב והקדשת זמן להתבוננות בפרח ניתן לשים לב אליהם. תשומת לב בצורה זו מביאה אותי למצב של מודעות שלווה, מה שהבודהיסטים מכנים תודעה-מלאה mindfulness. תודעה זו שונה מריכוז אנליטי שמתרחש כאשר קוראים טקסט או כותבים תזה. תודעה-מלאה עבורי הוא פעולה של כניסה לתוך מעין מפגש או חוויה משותפת עם הדחף היצירתי שיוצר כל דבר חי. אני מתבוננת בריכוז אך גם בעדינות על הפרחים שלפניי, וזה מוביל אותי לחוויית תקשורת לא-מילולית. לכן אני מעדיפה להיות שקטה כשאני מציירת. [30]
[English Version הראיון באנגלית]
30 אוגוסט 2010.
תמונות © מלאני צ’אן. זכויות פרסום אקסלוסיבית © גיל דקל. אין לעשות כל שימוש או להעתיק חומר מאתר זה. מלאני צ’אן גרה בלידס (Leeds), בריטניה. גיל דקל גר בסאות’המפטון (Southampton), בריטניה.
הראיון התקיים בהתכתבות באמצעות דואר אלקטרוני (מאי – יולי 2008) ופורסם לראשונה באתר poeticmind.co.uk באנגלית ב2008. תורגם לעברית ב2010 ופורסם בעברית לראשונה באתר dekelpedia.com ב31 מרץ 2010. בגרסת ראיון זו נתווספו תמונות שלא הוצגו בגרסת הראיון באנגלית.