מאת: דר. גיל דקל (נינו של נתן).
להלן תמצית רעיונותיו של נתן לקידום תנאים המובילים לשלום. המִספרים הם מספרי העמודים בספר. נתן חפשי (פרנקל) נולד 1889, נפטר 1980.
9
בגיל תשע שמע נתן את אביו מספר לאימו שאוספים כסף לקנות אדמות בישראל. היה זה רגע מכריע בחייו של נתן בדרכו לציונות וארץ ישראל. נתן גר בעיירת וולברום, פלך קיאלץ, פולין, סמוך לגבול גרמניה.
10
בתשעה באב, בעודו ילד קטן, מנהג היה להזיז רהיטים בבית ולערוך אי-סדר, והנשים היו בוכות על חורבן ירושלים. כך נטמע בנתן חורבן ירושלים כארוע ממשי וקיים, שקרה כאילו אך אתמול.
11
אביו היה חסיד אך בעל השכלה יהודית וחיבת ציון, שלא התקבלו בברכה בעיירתו היהודית המשיחית. לכן האב הסתיר את חיבתו לציון, וביקש גם מנתן לנהוג במשנה זהירות. סבו של נתן, יהושע מנחם ברב יוסף הלוי פרנקל, היה גם הוא חובב ציון וגם הוא נאלץ להסתיר זאת מפני הסביבה היהודית המשיחית שבה חי.
12
בשנת 1905 התעוררה מהפיכה ברוסיה ובפולין. פועלים יהודים ופולנים חברו יחד ולמדו שירי מהפכה בפולנית וביידיש.
13
לא שמעו בתקופת המהפיכה הרבה על ציונות. הצעירים נטו למחנה המהפיכה, שהיתה נגד כל לאומיות ובכללה הציונות. הלך הרוח היה סוציאלי, מושפע מרעיונות מרכס והמטריאליזם ההיסטורי. היה זלזול בלאומניות ובציונות, שנותרה משאת נפשו של נתן.
נתן הזמין מרצים מאגודת ‘פועלי ציון’ לבוא לעיירתו לתת הרצאה, אך למד שהיו אלו עוסקים בפלפול וויכוח, ולא בהכנות ממשיות לעליה לישראל. נתן אז קשר קשר עם מרכז תנועת ‘עבריה’ והקים סניף בעיירתו.
Balev U Nefesh – Natan Hofshi (artwork: © Gil Dekel)
14
בשנת 1908 מספר צעירים התארגנו תחת אגודת ‘חלוצי ציון’. הבולשת הרוסית חיפשה תכופות אחר טרוריסטים פולנים ויהודים. בסתר התכנסו נתן וחבריו בבית הכנסת ‘שערי ציון’ ועקבו אחר ההתפתחויות בציונות המדינית.
16
נתן וחברו הקרוב נהגו לדבר בעברית בקול רם, באמצע הרחוב היהודי הסואן. לעיתים נהגו לשבת בספסלים ציבוריים, כל אחד בספסל אחר, ודיברו ביניהם בקול, כדי להסב תשומת לב. מדי פעם עצרו יהודים מהליכתם והשתוממו למשמע עברית זו. לעיתים עורר הדבר ויכוחים ושאלות על עברית וציונות.
17-18
הציונים הכלליים התנהלו בדרכים פוליטיות במסירות לרעיון הציוני, אך נדמה היה לנתן שהם לא האמינו שעליה לישראל היא מעשה נכון בזמן ההוא. בשנת 1909 יצא נתן מוורשה לאודיסה, בדרכו לישראל.
19
מאודיסה ערכה ההפלגה האיטית ליפו שלושה-עשר ימים. כשהגיעו ליפו, הפַקיד התורכי חתם בדרכונם אשרת שהייה לשלושה חודשים בלבד (אשרת השהייה שניתנה אז לבאים לבקר).
20
בחוף יפו התקבלו בברכה על ידי נציג יהודי מקומי שלקח אותם למלון חיים-ברוך ברחוב נווה-שלום. שם שאלו אותו יהודים ספקניים אם נותר עוד כסף בכיסו, ואם כן, כדאי לו לתפוס את הספינה הבאה חזרה לרוסיה ולא להשאר בארץ שבה עוני ועבודה קשה.
באותו רגע הגישו לו אשכול ענבים. תהה נתן כיצד יהודים אלו רוצים לעזוב ארץ המפיקה כאלו פרות טעימים.
21-22
אביו של אימו היה משה נארציז (נרקיס) נתניס, מגדל תבואה בפולין. נתן היה שומע אותו מדבר על זני התבואה השונים של דגן, מספאות וקטניות, בשעת משא-ומתן לפני מכירתם. בישראל, כשהחל לעבוד את האדמה, נתן התוודע לזנים אלו. משה נארציז היה סוחר מכובד ומקובל בין היהודים והנוצרים יחדיו, דבר שהיה חריג בזמנו.
31-32
בארץ היה קשה למצוא עבודה. פעם אחת זכו נתן וחבריו בפרוייקט קטן לעשיית לבני בנייה. מתוך חמישה-עשר איש שהחלו בעבודה, נותרו לבסוף רק נתן וחבר אחד. השאר עזבו מחמת הקושי – התלוננו, התווכחו, ועזבו. בסופו של דבר התחלק שכר העבודה רק בין השניים, והשכר היה נאה.
אם רק גורם חומרי כספי מניע את האדם אזי הוא לא יתמיד בעבודה כשהיא נהיית קשה. לעומת זאת, אנשי-רוח חדורי רעיון ימשיכו ויתמידו בעבודתם. נתן לא היה אדם חזק במיוחד, ובכל זאת המשיך תחת שמש יוקדת, לצוק לבנים בבור מים וחומר, מפני שהאידאלים שאחז עשוהו חזק יותר גם מהפועל המוכשר פיזית בהרבה ממנו.
בחורים צעירים שהגיעו לישראל בשנת 1904 מחמת שברחו מגיוס למלחמת רוסיה-יפן, או פרעות, או עוני – עזבו את הארץ ברוגז כלפי תנאי המחיה הקשים. ולעומתם, בחורים חלושים אך חדורי נפש, התגברו על מכשולים קשים.
Photo of Natan Hofshi. Date unknown (probably before 1967). I inherited this photograph from Lea Ben-Dror (daughter of Natan Hofshi) with her permission to do with the photo as I see fit. I hereby release the photo to the public under these conditions: if you use it online, you must state ‘Source: poeticmind.co.uk’, and link back to this web page. If you use it for print, or any other media/forms, you must indicate ‘Source: Gil Dekel, www.poeticmind.co.uk’.
34
בשנת תרע’ב 1911, עבר נתן מפתח-תקווה לחדֶרה, שבה היתה מחלת הקדחת. הוא ואישתו טובה היו נופלים למחלה. כשעברו לגן-שמואל היה הבית קרוב יותר למקור המחלה. בִּתם שנולדה בחדֶרה נפטרה מהקדחת בגן-שמואל, והיא בת שנה.
35
בגן-שמואל היו שלושים וחמש משפחות יהודיות חקלאיות ומאות פועלים ערבים. היו התנכלויות מהשכנים הערבים. שם היתה בין היהודים מסירות נפש לעבודה אך גם טיפשות ואי-יכולת הבנת השכנים הערבים.
43
שנת תרפ’א, 1921, מלחמה בין הצרפתים לערבים בארץ.
51
גורמים למלחמות בכלל הם: הבדלי גזע, דת, מעמד, לאומים, והמחשבה כי המדינה היא מעל לאדם.
המדינה נוצרה לאדם, לא אדם נוצר למען המדינה.
61
יש לראות את תוכן החיים לא רק בפרי המופק מן העבודה, אלא גם בעבודה עצמה. אז לא יהיה יותר ניצול בין מעמדות.
68
הצורך ברמת חיים גבוהה יותר משמעו גם צורך בעבודה קשה יותר להשגת הקניין לממן את רמת החיים, ונראה כי אז הצורך שוב עולה.
71
בתי ספר צריכים לחנך סביב עקרון אחד ויחיד: מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך. שעורי ההיסטוריה, גאוגרפיה, חשבון, וכל שאר השעורים, צריכים להיות מכוונים לעקרון זה.
73
ההוצאות של החיים בכפר צריכות להתבסס על היבולים שמניבה אדמת הכפר, ולא על הלוואות ושטרות חוב.
Never impose on others what you would not choose for yourself – Natan Hofshi (artwork: © Gil Dekel)
74
גנדי היה נערץ על ידי מליונים, והנה היה חי בצניעות, ומשכנו דל. לא היה רודף מותרות, ובכל זאת היה מנהיג אהוד על ידי מליונים.
76
עובדים חקלאיים זקוקים ל’חברת עובדים’ ולא ל’חברה בע’מ’. הם זקוקים לחברה שעוזרת הדדית, ולא שמתבססת על דיבידנד בבנק. הלוואות אינן מהות החקלאי ואינן מקור פרנסתו.
81
הגשמה לא תבוא על ידי פלפולי מדע או הישג טכנולוגי, אלא על ידי רצון אדם לדעת את מקומו ויעודו.
86
בעית היהודים-ערבים תפטר עם הבנת מקור הבעיה. הלל הזקן אמר: מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך. אם אכן כך ינהגו אנשים בחיי היום יום, ממילא אז לא יעשו יהודים וערבים רע זה לזה. כל עוד עושים אנשים לחברייהם מה ששנוא עליהם עצמם, ממילא תמשך בעיית היהודים-ערבים.
87
אין לשלול הסכמים שמשיגים פוליטקאיים, אך יש גם להתמקד במקור הבעיות. כל יחיד צריך לשאול עצמו אם הוא עצמו מקיים את צו הלל הזקן. זוהי הדרך לחופש נפשי ורוחני.
88
אלימות תמיד גוררת אלימות. עָם אלים יגרור אלימות חוזרת.
101
חז’ל: אם באה צרה על אדם יפשפש במעשיו.
בשנת 1943 היו ימי חרום, ודיון במה שהוגדר כ’בעיית החנוך בזמן הזה’. השאלה המרכזית שהיתה צריכה להשאל היא: מה בכלל גרם לימים שיגיעו למצב של חרום?
102
יש המניחים שחינוך מעצב את האדם. אם כך הרי לחינוך יש חלק ביצירת מצב החרום, ואומנם החינוך בבתי-הספר נוטה לחנך למלחמתיות.
103
לא יעזרו ידיעות שנרכשות, אלא רק עם הן נרכשות עם נכונות פנימית להגשמת האמת.
105
גרמניה צוידה על ידי המדינות הדמוקרטיות, כולל רוסיה. לאחר מכן נאלצה רוסיה ומדינות אחרות לרסן את גרמניה.
לפני אלפי שנים קנאי ירושלים היו אלו שגרמו לחורבן ישראל, יותר מאשר כל אויב חיצוני. מעשי בריוני ירושלים הובילו לחורבן. גלות ישראל היא תוצר ישיר ממעשייהם של בריונים אלו שאנו מגדירים כיום כ’גיבורי מלחמה’.
106
המהפכה הצרפתית החלה בהרג רוזנים, מושלים ואצילים – ומהר המשיכה בהרג מנהיגי המהפכה עצמה. ברוסיה של 1917 החלו בהרג ‘למען המהפיכה’, ובמהרה ההורגים עצמם נטבחו על ידי חבריהם לשעבר.
מלחמה היא קטל שתוצאותיה הן תמיד קטל חוזר בדורות הבאים.
111
יש עמים המאמינים בהכרח המלחמה, מבלי לדעת שהדבר אינו הכרחי אלא תלוי בידיהם – כי הם עצמם יוצרים כלי נשק ומציידים את המנהיגים התוקפניים. אחר כך הם נאלצים לעמוד מולם במלחמות. האוייב אינו אי-שם, בחזית – אלא בפנמיותו של האדם.
199
14 יולי 1936, משלחת ערבים דנה בהצעה לעלייה מבוקרת של 300 אלף יהודים במשך עשר השנים הבאות. היה משא ומתן, אך לבסוף נדחה על ידי הנהלת הסוכנות.
212
רבים נוטים להטיל את האשמה על ‘המשטר’ (הממשלה), במקום להודות שהם עצמם תומכים בקידום מלחמות. ישנם אנשים העובדים במפעלים ליצור כלי נשק ומלחמה – אנשים אלו מפרנסים כך את משפחותיהם האהובות, בעבודה שמכינה מלחמות לבוא.
יש להפוך מפעלי צבא למפעלי חקלאות.
‘המשטר’ לא יוצר מלחמות, אלא הם האנשים שעובדים במפעלי ייצור נשק. הם רואים בכך פרנסה תמימה, ולא חושבים בליבם על התוצאות.
214
אלו המאמינים בכוחם הצבאי העליון לא ינסו אפילו לחפש הסכמים עם ‘האוייב’.
215
גם אם נוכרח לאחוז בנשק להגנתנו – גם אז אין מקום לחגוג ולהלל את המלחמה, אלא להצטער באבל כבד על ההכרח שהביאנו להרוג ולההרג.
17 יולי 2012.
כל הזכויות שמורות. עבודה זו © גיל דקל. הספר ‘בלב ונפש: במאבק על עם ואדם’ על ידי נתן חפשי, יצא לאור על ידי קבוצת ידידי המחבר במלאות לו 75 שנה ו-55 שנים לעלייתו לארץ. ערך הספר – אברהם ליסוד. שנת תשכ”ה. 1965. דפוס א. סטרוד ובניו, תל אביב.
- Reading with Natalie, book here...