Natan Hofshi (Chofshi) – Balev U Nefesh נתן חפשי – בלב ונפש 1965

כותב נתן, בעמוד 7:

משהו בלתי רגיל רוחש, רוגש ותוסס בקירבי היום, יום מלאת לי 75 שנים, ובקרוב גם 55 שנים לעליתי ארצה וחיי כל השנים האלה כעובד אדמה מאהבה ובלב ונפש. באותו יום יקר לי בו זכיתי בן העשרים, להגיע להגשמת חלום הילדות והנעורים – ללכת בעקבות המורה הגדול עמוס החוזה בשדות ארץ ישראל ולעבוד את אדמתה, – באותו יום, עם שחר מוקדם עמדתי על סיפון האניה ‘הנסיך הגדול אלכסנדר’ וכולי נטוי ונתון לעבר חוף יפו, מקום חלומות נעורי ועריגת כל נימי נפשי, כל הוויתי, כל תמצית חיי באותן שנים תוססות ולוהטות. הערפל על אי ידיעת הצפוי בחיים החדשים כאן עוד הוסיף כובד, רצינות ומתיחות למעמד ההוא. היום, עם המטען הכבד של 75 שנות חיים, עמל ותלאה ביחד עם רוב סיפוק ונחת בעבודת יצירה בחיק אמא – אדמה, כאילו נדרש ממני איזה שהוא סיכום, חשבון נפש על כל שעבר באותן שנות חיי אנוש.

אילו ניתן לי לחיות שנית, מחדש אותן שנות חיים בארצנו – בכל נפשי הייתי נכון לקראת אותם קשיים, תלאות ונסיונות לחיי חלוץ באותם תנאים שלא יאומנו בהם חייתי, וחייתה טובה שלי, וחיו כל הדבקים בחזון תחית הגוף והנפש של העם והאדם בארצנו. ואולם מבקש הייתי יותר דעת עולמו הפנימי של האדם; יותר ספיגת הקולות והרחשים שבחללו של היקום ;יותר כושר האזנה לקול הדממה הדקה שבמרחב-יה; יותר דעת את הגדלות שבקטנות החיים ואת הקטנות והאווילות שבגדלותו היהירה של האדם ;יותר כושר פקיחת העינים לראות, המוח לתפוס והלב לחוש ולהרגיש את היותנו בנים למשפחת היקום האינסופי, בנים לאבינו האחד לכולנו.

כל הזכויות שמורות. הספר בלב ונפש: במאבק על עם ואדם – נתן חפשי, יצא בהוצאה פרטית על ידי ידידי המחבר, 1965, תל אביב. העתק הספר מובא כאן בהסכמת ילדיו ונכדיו של נתן חפשי. ניתן לעשות חיפוש בספר (הספר עבר תהליך זיהוי אופטי ocr). אישור להעלות את הספר כאן התקבל מבנותיו (לאה בן דרור, וגאולה קרמר) ומילדיו של בנו אבשלום חפשי (עמליה דקל, דני חפשי, ורינה בילו). הועלה בעשירי ליולי 2012. תודתי לסרגיי סנדלר אשר שלח לי את קובץ ה pdf של הספר. קובץ ה pdf הכיל שני עמודים של הספר בכל דף אחד של ה pdf. הדפים נחתכו על ידי תוכנה מאתר http://a-pdf.com. תודתי לאליס לי Alice Li על שנתנה לי רשותה להשתמש בתוכנה זו.

איות שמות נתן: נתן חפשי, חופשי,(Frenkel) Natan Hofshi, Nathan, Chofshi.

גיל דקל, יולי 2012. עודכן מרץ 2021.