(גרסה אנגלית English) (Paul Hartal) פול זאב הרטל

התחלתי לצייר ציורים בהשפעת הקבלה בשנות ה1990. לתדהמתי הגמורה, ניסיונותיי אלו הובילו לתגלית בלתי צפויה ומרגשת של תקשורת טרנסצנדנטלית.

באלף-בית העברי, כל אות מייצגת ערך מספרי. כשהחלפתי את המספרים במשולש פסקל באותיות עבריות, גיליתי לפליאתי קובץ מילים מיסטיות בעלות משמעות, הכוללות את השם הקדוש המלא. ומתוך התבנית המתמטית עלה המסר המהמם הבא: אב עליון אחד הווה, היה ויהיה: יהוה.

משולש פסקל הוא סידור גיאומטרי של מספרים שלמים היוצרים משולש. הספרה אחת, 1, עומדת בקודקוד המשולש, וכל מספר במערך המשולש הוא סכום שני המספרים שמעליו בשורה הקודמת.

תבנית מספרים משולשת זו מתקדמת דרך סדרה אינסופית של שורות של מקדמים בינומיים  . יש לה מספר יישומים מתמטיים, כגון חישוב  קומבינציות בהסתברות והעלאה בחזקה של בינום, סכום , באלגברה. למשולש החשבוני יש מספר תכונות מרתקות. לדוגמה, סכומי השורות הן חזקות של 2 (1, 2, 4, 8, 16, וכו’), וכן חזקות של 11 (1, 11 ,121 1331 וכו’). תכונה נוספת של המערך קשור במספרי פיבונאצ’י הטבועים לאורך האלכסונים שלו. סדרה זו קרויה על שם המתמטיקאי האיטלקי לאונרדו פיבונאצ’י  (1170 – 1250 לערך). כל מספר בה הוא סכום השניים הקודמים: 0, 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21, וכן הלאה. הסדרה מתכנסת ליחס אסתטי מסוים הנקרא יחס הזהב (0.61803), שהוא יחס נפוץ בהבנת אמנות, אנטומיה והטבע.

ניתן להשתמש במשולש פסקל לחישוב התוצאות האפשריות של משחק הטלת המטבע. ישנן ארבע תוצאות אפשריות של עץ או פלי בהטלה אקראית של שתי מטבעות: עע, עפ, פע, פפ. מרחב ההסתברות של שלוש מטבעות ליפול על עץ או פלי מתמצה בשמונה מקרים: עעע, עעפ, עפע, פעע, עפפ, פעפ, פפע, פפפ. ובמקרה של הטלת ארבע מטבעות, מספר הצירופים האפשריים של עץ ופלי עומד על 16. כך, בהתאם למספר המטבעות במשחק, סכום התוצאות האפשריות מופיע בכל שורה של המשולש.

המתמטיקאי והמיסטיקן הצרפתי בלייז פסקל נולד ב-1623 ונפטר לפני שהגיע לגיל ארבעים. עוד לא מלאו לו עשרים שנה כאשר המציא מכונת חישוב. הוא כתב את  (מחשבות אודות הדת) והיה ממוצא יהודי. פסקל עבר חוויה דתית בשנות השלושים לחייו, הפך ליאנסניסט והגן על אמונתו מפני הישועים. לכל אורך חייו חיפש פסקל סימנים מהשמיים, התגלויות קדושות. אירוני שהוא גילה תבנית אזוטרית מבלי שהיה מודע למשמעותה הדתית.

פסקל תיאר את התכונות של סידור המספרים במשלושל פסקל הגיאומטרי בעבודתו (חיבור על משולש חשבוני), יצירה שפורסמה לאחר מותו ב-1665. הוא שיתף פעולה עם פייר דה פרמה בחקירת התכונות של הקובץ החשבוני ביחס לתורת ההסתברות.

אולם, פסקל לא היה הראשון שחקר את פרטיו של סידור משולש זה של מספרים שלמים. הייצוגים המוקדמים ביותר של משולש של מקדמים בינומיים מקורם בטקסטים עתיקים בסנסקריט המיוחסים לפינגאלה , מלומד הודי נסתר שחי לפני יותר מאלפיים שנה ושחייו לוטו בערפל של ההיסטוריה. תלמידים מוקדמים נוספים של המשולש הם המתמטיקאים הסינים ג’יה שיאן (1010 – 1070) ויאנג הוי (1238 – 1298). שניהם חיו בזמן שושלת הסונג . נדמה שהעניין שלהם במשולש התמקד בשימוש בו לצורך מציאת שורשים ריבועיים ומעוקבים של מספרים.

בספר מתמטיקה ותרבות מערבית (1953), מוריס קליין מציין שלמרות אופיו הדתי האדוק, בסופו של דבר פסקל יישם את תורת ההסתברות ביחס לאלוהים… פסקל נסער מהקונפליקט שהבחין באמונה שלו כי, כפי שכתב: ‘אני מסתכל לכל עבר ואיני מוצא אלא ערפול בכל מקום. הטבע אינו מציע דבר שאינו נתון לספק ואי-וודאות’. פסקל חיפש נואשות סימנים של הבורא אך כיוון שמצא אך מעט ראיות היכולות לאשר את אמונתו בבטחה, הוא נהיה ממורמר. ולמרות זאת, היה זה פסקל שייעץ לנו לסמוך על הרגש ועל האינטואיציות שלנו… הייתכן שהאדם שקבע כי ‘ללב היגיון משלו שההיגיון אינו מכיר’ פסח על הסימנים הכלולים בתוך המחקר המתמטי שלו עצמו?

ציור זה (איור 4) הוא הציור הראשון שיצרתי בסדרה זו של המקבילה האזוטרית העברית למשולש פסקל. כאן, בשורה השביעית המספר 15 מיוצג כחיבור של ט’ (9) ו-ו’ (6), משום שכידוע, המסורת היהודית נמנעת מחיבור האותיות י’ ו-ה’, היוצרים קיצור של שמו הקדוש של אלוהים.

ציירתי את הגרסה הקבלית הראשונה הזו של משולש פסקל בחורף 1998. בימים הראשונים של ינואר 1999, שמתי לב שניתן להשתמש בתבניות מתמטיות לצורך הבנה עמוקה של מסרים המצויים בקבלה. המשולש עצמו יכול לסמל דברים רבים: באלכימיה הוא מסמל אש, תשוקה, מיניות, הרמוניה וחוכמה. למשולש יש חשיבות דתית, הקשורה לרעיון השילוש הקדוש. צירוף של שני משולשים יוצר מגן דוד. צורה גיאומטרית זו מופיעה בחפצי מדיטציה ובאמנות יהודית, נוצרית, ובאומנות בהינדואיזם ובודהיזם. עבור הפסיכואנליטיקן קארל יונג  , המשולש משמש כמנדלה , שהוא ייצוג של העצמי הלא-מודע הקיים בנפש האנושית.

משמעות המילה העברית קַבָּלָה היא מסורת או לקבל. הקבלה היא תיאוסופיה מיסטית הטוענת להכרה באינסופיות הבלתי ניתנת להכרה של אלוהים. על פי הקבלה ניתן ניתן לגשר בין העולם האלוהי לעולמנו הסופי באמצעות זרימה דינאמית של נביעות קדושות, או סְפִירוֹת, המחברות בין המרחב הרוחני לבין היקום הגשמי. נביעות וספירות, כגון חוכמה, בינה, חסד וגבורה מגלות את תכונותיו האלוהיות של הבורא דרך מקבילות ברובד האנושי הפיזי המוכר לנו. היקום הוא עולם בתוך עולמות. כמו בהולוגרמה, החלק מכיל את השלם.

לפי הקבלה, אלוהים ברא את העולם מאין (מכלום) . כך הקיום עלה מתוך הריק –  יש נוצר מאין. לפני שהעולם נברא, אותיות האלף-בית נוצרו ככוחות רוחניים ראשוניים, כחומר הגלם, אב החומר של הבריאה. אולם, מבראשית, היקום נוצר באופן מקיף, כשלם ומוכן בשלמות בתפקוד כל חלקיו. אין זה אומר שהעולם נמצא כיום במצב מושלם, אלא שהשלמות מובנית במרקם של הקיום כתכונה בעלת פוטנציאל אינסופי. רעיון יסודי ביהדות הוא רעיון התיקון, שמעלה את הצורך לתקן את העולם ולגאול אותו למצבו הטבעי המושלם. התיקון חוצה את תחום האחריות האישית והקיבוצית ביחס למצב האדם. תיקון העולם כולל רצון טוב וצדק, שלום והרמוניה, חסד ואהבה.

כעת נסתכל על האלף-בית, המורכב מעשרים ושתיים אותיות, ולכל אות ערך מספרי:

ביצירת משולש פסקל הקבלי, הייתי סקרן לראות מה קורה כאשר מחליפים את הערכים המספריים באותיות עבריות.

אם נתבונן שוב בציור המסר הקבלתי של משולש פסקל (איור 1, ראו גם איור 8 למטה) נוכל לראות בצדה הימני של התמונה, על יד השורה השישית של האותיות העבריות, לב אדום. זהו סמל של אהבה וחמלה. סכום המספרים בשורה זו, השורה השישית במשולש פסקל הוא 32, ובאותיות העבריות המילה – לב.

אותיות העבריות הצבעוניות במשולש השחור כאמור מייצגות את מקביליהם המספריים של המספרים במשולש פסקל (ראו איור 7 למעלה). האות א’, המספר אחת, נמצאת בכל שורה של הסידור. בשורה השלישית מופיעה ב’, שערכה המספרי הוא שתיים. ב’ נמצאת בין שתי א’ בשורה, ואותיות אלה יוצרות את המילה ‘אבא’ (שהיא גם המקור של המונח האנגלי , ראש מנזר). משולש פסקל הינו גם תבנית מתמטית מרתקת של פלינדרומים , מבנים סימטריים הנקראים באופן זהה גם בסדר הפוך.

בשורה הרביעית, כפל ג’ יוצר את המילה ‘גג’, שיש לה משמעות גם של ‘עליון’. בשורה השישית ניתן לקרוא את המילים ‘היה’ ו’יהא’. באופן מעניין, המילה ‘הייה’ מופיעה עם י’ כפולה, בכתיב מלא. בניגוד לעברית מקראית, הנכתבת ללא אותיות אהו”י, בעברית מודרנית האות ו’ והאות י’ המשמשות כעיצורים, מוכפלות באמצע מילה על מנת למנוע בלבול. בטקסטים מיוחדים כגון מילונים ושירה, שימוש בניקוד נועד לעזור לקורא. התורה כתובה בכתיב חסר, ללא ניקוד.

בשורה השביעית האותיות יוצרות את המילים ‘כי הוא’, ו’יהוה’. שם אלוהים הקדוש, ‘יהוה’, מופיע בתנ”ך כמעט 7,000 פעמים. אולם, מחשש לנשיאת שם האלוהים לשווא, כאשר אנו קוראים בתנ”ך אנו מחליפים את השם במילה ‘אדוני’. מנהג זה התבסס כבר לפני כאלפיים וארבע מאות שנה.

אפשר להביא ביקורת נגד לפירוש שלי של הטקסט העברי מול משולש פסקל. הביקורת יכולה להתבסס על כך שבשורה השביעית (איור 9), שם האלוהים אינו נכתב נכונה: האות האחרונה היא א’, במקום ה’.

עלינו לזכור כי הכתב העברי בציור הוא סידור מתמטי. ובדומה לחשבון – שם מותר לנו לחשב לאורך, לרוחב או באלכסון – בתוך ההקשר של הציור ניתן לעשות את אותו הדבר. כשאיננו מגבילים את עצמנו לקרי אופקי אלא עוברים משורה אחת לאחרת, נעלמת הבעיה. אי לכך, כשרואים בשורה השישית והשביעית שדה קריאה אחד מתגלות המילים הבאות: ‘כי הוא היה הוה יהא יהוה’ (איור 10). על ידי חיבור המשפט עם המילים ‘אב’, ‘א’, ‘גג’, בארבע השורות הראשונות (איור 9), אנו מקבלים פירוש זה לגרסה הקבלית של משולש פסקל: אב עליון אחד, שהווה היה ויהיה: יהוה.

הציור (איור 8) מציג שני משולשים מרכזיים ולצדם ארבעה משולשים קטנים יותר היוצרים יחדיו מגן דוד מסוגנן. הקודקוד ההפוך של משולש פסקל הכתום-צהבהב מצביע לעבר הקוטב הדרומי, ואילו הקודקוד של המשולש השחור עם הטקסט העברי מצביע אל הקוטב הצפוני. שתי יחידות גיאומטריות אלו יוצרות מעוין.

הטקסט העברי בציור טומן בחובו תעלומות רבות. הוא מרתק באניגמות כמוסות. בשורה החמישית מופיעה המילה ‘דוד’ (איור 9). דוד, שמלך לפני כשלושת אלפים שנה, הפך את ירושלים לבירתה הדתית והפוליטית של עם ישראל. נאמר שהוא כתב פרקים רבים בתהילים בתנ”ך ושמו קשור באמונות משיחיות יהודיות ונוצריות. חיבור האות ג’ מהשורה הרביעית עם האותיות הסמוכות בשורה החמישית מרחיב את היקף החידה. מתגלה המילה ‘גדוד’, שמשמעה כוח צבאי. ההקשר מעלה את הסיפור המקראי של דוד, שהרג בדו-קרב את הענק הפלשתי גוליית. בספר שמואל א’ מתואר כיצד מלך ישראל העתידי התעמת עם הלוחם הענק, המלגלג ומגדף בעמק האלה, בעוד שצבאות ישראל ופלשתים נערכו לקרב. המשורר-מוזיקאי האדמוני ויפה התואר, חסר ניסיון בקרב, התחמש אך ורק במקלעת ובחמש אבנים שלקח מנחל. ואז, בהתקרבו לגוליית המחלל את שם אלוהים, אמר דוד לפלשתי: “וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת” (פרק י”ז, פסוק מ”ה).

השם העברי דָּוִד מקורו במילה ‘דוד’, שמשמעותה אח האב, חבר יקר או אהוב. על אף שניתן להרכיב את המילה ‘אהבה’ ואת התואר ‘אוהב’ מתוך הכתב במשולש פסקל, אופיו האוהב של אלוהים כבר מוסק מתוך הצגתו כאב בשורה השלישית בציור. מאחר שהכתב בציור חסר סימני ניקוד, האותיות ד’ ו’ ד’ ניתנות לקריאה כ’דוֹד’, במובן של ‘אהוב’. קרי זה מחזק את מהותו האוהבת הקדושה של אלוהים. מושג אהבת אחים הינו עקרון מפואר ביהדות. התורה מורה לנו לנהוג באנשים בחסד ובחמלה. בספר ויקרא י”ט, פסוק י”ח, מצווה זו מועלית לעקרון אוניברסאלי: “ואהבת לרעך כמוך”. הברית החדשה משקפת את התנ”ך, וחוזרת מספר פעמים על מצווה זו.

דוד הצעיר, שניגן בנבל כדי להרגיע את תהפוכות הנפש של שאול, משורר התהילים והלוחם, הפך למלך הגדול ביותר של ישראל. כששלט מירושלים, הוא איחד את שבטי ישראל, הביס את אויביו והרחיב את גבולות האומה. למרות חטאיו של דוד, להם התוודה בפומבי ושמתועדים בתהילים נ”א, המסורת הדתית מכבדת אותו כמודל למלך אידיאלי. דוגמה ומופת למשיח האלוהי, התנ”ך משבח אותו בזכות אהבתו האדוקה לאל. בחזון הנביאים, המושיע המשוח הינו נצר למשפחת דוד ועתיד למלוך על מלכותו הנצחית של אלוהים.

המילה ‘דוד’ מופיעה בשורה החמישית של הייצוג העברי של משולש פסקל (איור 11, ימין). בקריאה מהשורה החמישית למעלה לעבר השורה הרביעית מתגלה המילה ‘דג’ (איור 11, שמאל). הדג הוא סמל בולט בנצרות, ויש לזכור כי הנצרות מבוססת על היהדות וכי ישו היה יהודי. המנהג היהודי של אכילת דג בארוחת הערב של השבת היא סמל לאלמוות. היא מקדימה את ‘סעודת לוויתן’, שתתרחש על פי התלמוד עם בואו של המשיח. הסיפור התנ”כי של הנביא יונה שנבלע על ידי דג ענק אך שרד את החוויה על מנת להשלים את חובתו הינו סמל של אלמוות ותחייה. כך שבמובן מסוים, יונה הוא אב-טיפוס לישו ולחיי נצח.

הדג הוא גם מושג אוניברסאלי. בבודהיזם משמעותו חופש, אושר ורווחה. נדמה שיש לו גם תפקיד משמעותי בטאואיזם, שבה הסמל יין-יאנג מורכב משתי דמויות מסוגננות של דגים. בהינדואיזם הדג מוצג כמטאפורה לגאולה ולישועה. האל וישנו באחד מגלגוליו התגלם בגוף של דג על מנת להציל את האנושות מפני השיטפון העולמי הקדום. ביהדות, הדג מוצג כיציר אלוהי מוגן – היחיד שלא נכחד במבול. הדג חי בתוך הים ואינו יכול להכחד בשטפון. הים נחשב למקור הבריאה.

מקור החיים ברחם של האינסוף: הציור, הרחם (איור 12), מסמל את הרעיון בריאת אדם בצלם אלוהי. בכך שאלוהים ברא את האנושות בצלמו, אלוהים העניק לעולם מין האלוהיות. הטבעות ביצירה מדמות את הנביעות האלוהיות (ספירות). האות י’ נוגעת בטבעות (הספירות) ומתחברת לכדי אות ה’. שתיי האותיות יוצרות חלק מהשם האלוהי הקדוש.

כעת הרשו לי להעלות את הסוגיה שהמסר האזוטרי במשולש פסקל הוא אולי מקרי בלבד. באיזה בטחון ניתן לומר שמה שיש לפנינו אינו אלא צירוף מקרים, ושהאותיות העבריות המוצגות בציור באמת מפוענחות נכונה?

ובכן, בטחון מוגמר הוא מצרך נדיר… תחום הידע האנושי המדויק ביותר היא המתמטיקה, אך כפי שמציין איינשטיין: ‘ככל שקביעות מתמטיות נוגעות למציאות, הן אינן בטוחות; וככל שהן בטוחות, אין הן נוגעות למציאות’ (רעיונות ודעות – , מהדורה חמישית, 1981, עמ’ 228). מבחינה סטטיסטית, כל המאורעות הם אפשריים, אך השאלה היא: כמה סביר שהם יתרחשו? יש הטוענים שבהינתן זמן מספיק, אפילו קוף המקיש במקלדת באקראיות יוכל לכתוב את המערך השלם של האנציקלופדיה בריטניקה. אז, האם קיום העולם הוא נס מכוון שנוצר על ידי תכנון תבונתי אלוהי, או שמא העולם נוצר במקרה לא מכוון על ידי טבע חסר נשמה, וביקום שהוא חסר משמעות?

שימו לב, שלא כמו בתאוריות צפני התנ”ך או צפני התורה, בציור שלי אין כל שימוש בשיטה הסטטיסטית של אותיות במרחקים שווים המכילות לכאורה קבצי מילים בעלות משמעות. בציור הטקסט העברי המתאים למספרים בשבע השורות הראשונות של משולש פסקל מורכב מ-30 אותיות נייחות, שהן פחות מכמות האותיות בשורה ממוצעת אחת בספר. אז, לפי דעתי, ההסתברות הסטטיסטית להימצאותו של מסר מיסטי בעל משמעות דתית כמאורע מקרי, צירוף מקרים מוחלט של תבנית זו, היא קרובה לאפס.

תכונה משמעותית נוספות של הציור קשורה בקריאתו, שכמו המתמטיקה יכולה להיעשות בכל כיוון. המסר האזוטרי עולה מתוך חיבור של מילים נפרדות המתגלות בציור עם התוכן הטבוע באותיות סמוכות, ללא שימוש באותיות במרחקים שווים או כל שיטה אחרת של מניפולציה מתמטית.

באופן מרתק, ההסתברות הגבוהה למסר טרנסצנדנטלי העולה מתוך תבנית פסקל המתורגמת לעברית מתגלמת בשפת התורה המקורית. התבנית לא פועלת בסידורים אלפביתיים אחרים (כגון וכן הלאה), באנגלית, בהונגרית או בכל שפה אחרת.

כפי שהוזכר לעיל, המסר המיסטי המובנה בייצוג העברי של משולש פסקל בא מתחום המדע. אבל, עליי לציין כי תופעות מטפיזיות או מיסטיות אינן נתונות למחקר מדעי משום שלא ניתן ליישם את המדע בכל הנוגע לרוחני ולקדוש. למרות זאת, ביקשתי את דעתו של דרור בר-נתן על התגלית שלי. כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת טורונטו, ד”ר בר-נתן הוא מומחה עולמי לצפני התנ”ך. הוא טוען שטענות אודות צירופי מקרים מכוונים של מילים או משפטים סמויים בתנ”ך העברי בצורת אותיות במרחקים שווים הן לא מבוססות.

מחקרו, שבוצע ביחד עם בריאן מקיי ושלמה שטרנברג , סותרים את ניסויי צפני התנ”ך על סמך טיעונם שהמסרים הסמויים הם בעיקר תוצאה של מניפולציה לא תקינה של הנתונים. יתרה על כך, מתמטיקאים אלה ביצעו מניפולציות סטטיסטיות בעצמם על נתונים מתוך מלחמה ושלום של טולסטוי ומצאו בהם מסרים סמויים המשקפים את צפני התנ”ך…

בדואר אלקטרוני מה-25 בפברואר 2005, אומר ד”ר בר-נתן אודות הניסוי שלי: ‘אני נוטה שלא להאמין בצפנים מסוג זה, נדמה שאינם משמעותיים מבחינה סטטיסטית’. שימו לב, הוא אינו סותר את הטקסט העברי האזוטרי הטמון בתבנית של פסקל. לעומת זאת, הוא מציע הערה ‘דתית’: הוא אינו ‘מאמין בצפנים מסוג זה’. אך כפי שצוין לעיל, לגרסה העברית של משולש פסקל אין כל קשר לסדרות אותיות במרחקים שווים או מניפולציה של נתונים. ייתכן שפרופ’ בר-נתן לא מעוניין לחקור תגלית זו כי, כפי שהוא מציין בעצמו בדף האינטרנט שלו, המוניטין המקצועי שלו יכול להפגע מהתייחסות לניסויים מיסטיים המבוצעים בכלים סטטיסטיים.

טענתי לקיומו של מסר טבוע ומסתורי בייצוג העברי של משולש פסקל הינה גם בלתי ניתנת להפרכה וגם בלתי מדעית בו זמנית. הודות למגבלות היסודיות של הלוגיקה וההיגיון, החוויה הטרנסצנדנטלית סגורה מפני מחקר מדעי. המרחבים הרוחניים של השמימי והקדוש אינם נתונים למחקר רציונאלי. אולם, קביעתי שציור קבלי זה מציג צופן מיסטי, ניתנת להשוואה לחזון האפלטוני של המתמטיקה. על פי חזון זה, רעיונות ונוסחאות מתמטיים אינם המצאות של התודעה האנושית אלא הן אמיתות מובנות בטבע וביקום. הקדוש ברוך הוא הינו מתמטיקאי…

הפירוש הקבלי שלי למשולש פסקל יוצא מתחומי המתמטיקה והאמנות. משמעויות הטקסט העברי העולים מתוך התבנית המתמטית של פסקל, יכולים להראות כנס ממשי של התגלות אלוהית אמפירית

לקריאה נוספת:

– איינשטיין, אלברט:

Einstein, Albert, Ideas and Opinions (New York: Dell Publishing Co., 1954)

– הרטל, פול:

Hartal, Paul, The Hidden Orchard: Love and Cosmos (Montreal: Gallery Aleph, 1999)

– ה.א. האנטלי:

Huntley, H. E., The Divine Proportion (New York: Dover Publications, 1970)

– ק.ג. יונג:

Jung, C.G., Mandala Symbolism (Princeton University Press, 1972)

– קפלן, אריה:

Kaplan, Aryeh, Meditation and Kabbalah (York Beach, Maine: Samuel Weiser, 1982)

– קליין, מוריס:

Kline, Morris, Mathematics in Western Culture (Oxford University Press, 1953)

– מונק, הרב מיכאל ל.:

Munk, Rabbi Michael L., The Wisdom in the Hebrew Alphabet (New York: Mesorah Publications. 1983)

פול זאב הרטל הוא אמן, משורר ופילוסוף קנדי שנולד בהונגריה. פול זכה לשבחים רבים על ספריו היסטוריה של הארכיטקטורה (1973), המכחול והמצפן (1988), ואור פוסט מודרני (2006). תערוכותיו האחרונות הוצגו במונטריאול, ניו יורק, סאול ובודפשט.

שלישי בספטמבר 2011.

זכויות פרסום טקסט המאמר, אקסקלוסיבית © גיל דקל. אין לעשות כל שימוש בטקסט או חלקו ללא רשות בכתב מגיל דקל. עורך לשוני: גיל דקל. תורגם מאנגלית על ידי גיל דקל וגאי שמואל.

פורסם לראשונה בעברית על ידי גיל דקל באתר dekelpedia.com, בשש עשרה אפריל, 2010.