שעורים בספר התניא לקוטי אמרים, שניאור זלמן. פרק ג

עם דר’ גיל דקל.‏

‏[עבור לפרק א. ב. ד. ה-ז-אגרת התשובה]‏

עמוד 155‏
פרק ג.‏

יש = קיים, דבר שהוא עצמאי בנוכחותו, אינו נדרש לנוכחותו את האחר. בעל יכולות משלו.‏

כל יש הוא למעשה אין.‏

רמבם: כל קיים מוצאו מבורא עליון. ואם כח עליון ייפסק, חס ושלום, אזי כל הברואים יפסקו. כל ‏ברוא מתקיים על ידי המוצא-הראשון, וכמו כן, ממשיך להתקיים בכל רגע ורגע על ידי המוצא-‏הראשון. אין דבר בעל מציאות משל עצמו, מלבד אלהים. כל שאר הברואים מציאותם תלוייה ‏באלהים – בכך שנבראו על ידי אלהים, ובהמשך קיומם כל רגע ורגע על ידי אלהים.‏

כל דבר בעולמנו נראה כאילו יש לו מציאות משלו. אך הברואים אינם דבר קיים נצחי, אלא רק ‏אלהים מחליט אם יתקיימו או ייפסקו. כח אלהים, כח הפועל, מקיים את הדברים בכל רגע ורגע. ‏כח אלהים מוציא את הברוא מהאיין, בכל רגע ורגע. כל ברוא מופיע בתור מציאות, וזאת אנו ‏רואים בעולמנו. אך אין זו מציאות, אלא טעות. מציאות האמת היא רק כח הפועל. הנברא נראה ‏כיש, מציאות, כקיים. הנברא הפיזי נראה בעל קיום עצמאי, אך זו אשליה. ‏

רק אלהים הוא מציאות מעצמו, אינו תלוי באחר, מקיים עצמו. שאר הברואים אינם עצמאיים. ‏אך בעולמות גבוהים יותר משלנו, העולמות הקרובים לאלהים, לברואים בהם יש יותר קרבה ‏לאלהים, ולכן הברואים יותר עצמאיים. ואילו עולמנו, הוא העולם המרוחק ביותר מאלהים. אך ‏בעולמנו תכונה מוזרה – הברואים נראים לנו כאילו הם עצמאיים, כאילו אינם זקוקים לאלהים ‏לקיומם. עולמנו הפיזי נראה כאילו אלהים ברא אותו, ועזב אותו להמשך קיומו העצמאי. וזהו ‏הפארדוקס – שכן בבריאה, כוונת אלהים היתה בריאת עולם זה שלנו, שבו תהיה דירה לקדושת ‏אלהים בתחתונים. ואילו עולמנו הוא העולם המרוחק ביותר מאלהים. והוא זה העולם הנראה ‏עצמאי. כיצד ייתכן שהעולם כל כך מרוחק מאלהים, וזהו עולם חושך – ועוד נראה כאילו הוא ‏עצמאי?‏

העצמאות לכאורה, מבטאת את הקשר המיוחד של עולמנו לאלהים. שכן עולמנו הוא כוונת ‏אלהים בבריאה ומיוצג כאילו עולמנו הוא עצמאי, וזו הקבלה לאלהים שהוא כן עצמי בקיומו. ‏עולמנו זה, אינו בבחינת טעות. עולמנו נראה לנו לכאורה כאילו הוא עצמאי – וזה לכאורה רוע, ‏חוסר ראיית אלהים. אלא שהקיום העצמאי לכאורה, מייצג את הקיום העצמאי של אלהים. כמו ‏כן, תחושת העצמאות נוסכת גם באדם תחושה שקיומו הוא עצמאי ולא נדרש לאלהים – תחושת ‏עצמאות זו של האדם מאפשרת לו את חופש הבחירה בין טוב ורע. תפקידנו כעת הוא להביא ‏את הטוב.‏

חופש בחירה – הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמיים.‏

אלהים נותן לאדם חופש בחירה ואת הכח לעשות את הטוב. כשאדם בוחר בטוב, אלהים נותן ‏את הטוב, אלהים מתחייב לתת את הכח לעשיית הטוב. וכך גם לגבי הרע. כשאדם בוחר ברע, ‏אלהים נותן את הכח לרע.‏

בריאת עולם בעשר מאמרות ולא במאמר אחד. מאמר אחד יהיה קשה מידי, ישיר, מלא אור. ‏עשרת המאמרות מאפשרים צמצום, שלבים היורדים לבריאת אדם. על פי הגמרא אלהים כן ‏ברא בבריאת מאמר אחד ואחר כך צמצם את הבריאה מכלל-מאמר-אחד לכדי פרטים-עשרה-‏מאמרות.‏

האדם נברא בצלם אלהים לכן יש בו טבע לזהות את המקור ולחזור אליו. החושך בעולמנו, הוא ‏זה המאפשר לנו את חופש הבחירה, וברצוננו אנו יכולים להגיע אל אלהים. יש סיבה לחושך. יש ‏סיבה לכך שאנו לא רואים את אלהים בעולם שלנו, ולכך שאנו טועים לראות שהעולם עצמאי. ‏החושך נותן לנו תחושת עצמאות וזו מאפשרת לנו חופש בחירה. ואז אנו יכולים לבחור בטוב. ‏כאשר נראה את האלהי שבעולם, לא נראה את הגשמי שבעולם.‏

המדע טוען לכאורה שהכל ניתן למדידה. אמיתות מדעיות, ידוע שאינן אמיתות – אך אנו ‏מתחנכים להאמין ולהביט על העולם בצורה מדעית, של מדידה. גם המדע מודע לכך ‏שהמציאות הנראית לנו אינה בהכרח כך. המציאות היא הכח הפועל, אך אנו רואים רק את הכח ‏הנפעל. כמו ילד שמקבל את הוריו וחייו באופן טבעי, אך רק כשהוא גדל הוא יכול להבין את כל ‏המאצמים שהוריו עברו כדי להשיג את כל שהשיגו בחייהם.‏

נצח – חסד

הוד – גבורה.‏

‏

רמבם הסביר: אם דבר קיים על ידי דבר אחר, הרי הוא בטל. אין לו קיום ללא המקור. זה כמו בן ‏שמשתמש בכסף שהוריו מפקידים עבורו בבנק. הבן משתמש בכסף כרצונו, כאילו זה כספו. ‏אלא שהכסף תלוי בהורים, והם יכולים להפסיק להפקידו. כך ה’יש’ הוא רק בבחינת נדמה. הוא ‏אינו אמיתי כיוון שהוא נובע מה’אין’. האין הוא במקור, הוא האמת. כשאדם מבין שאלהים הוא ‏המקור, האדם רוכש צניעות אמת. רק אלהים הוא יש אמיתי, שקיומו אינו תלוי באחר. אם כן ‏מדוע נדמה לנו שהברואים, הדברים הנראים, נראים כעצמאיים, בלתי תלויים בכח הפועל, כח ‏הבריאה?‏

מדוע כל הברואים נדמים מנותקים, כאילו מתקיימים מפני עצמם?‏

לשם הסבר מובא משל:‏

קרן שמש מאירה את כדור הארץ. גם במקור, הוא גוף השמש עצמה – הקרן יכולה להאיר. אלא ‏שבגוף השמש, קרן האור בטלה למעשה. היא חסרת משמעות יחסית לכח השמש, למקור ‏האור, לכוחות האטומים הפועלים ויוצרים את כור השמש. בשמש עצמה, אור הקרן קיים אך ‏הינו זניח.‏

על כדור הארץ קרן האור נדמית לנו כעצמאית. על השמש עצמה, הקרן נעלמת שכן היא חלק ‏ממקור השמש ואין לה מציאות משל עצמה. רק על כדור הארץ, שהוא מרוחק מהשמש, נראית ‏הקרן כיש עצמאי. ולכן כאן על כדור הארץ מתיחסים לדבר כאל יש עצמאי.‏

עמוד 156‏

אך לא כך כשהקרן קרובה למקור שלה, והיא על השמש. אז היא אינה יש. מקור השמש הוא ‏שמאיר והשאר בטל. הקרן היא חלק ממקור השמש.‏

כך הם כל הברואים, לגבי שפע האלהים השופע עליהם והוא מקורם.כח הפועל שופע בברואים ‏שהם כאור קרן שמש, המתפשט מן השפע רוח האלהים. כח אלהים מוציא את הברואים מאין ‏לכדי יש, וגם מקיימים. בכל ברוא יש שפע אלהי המחייה. כל הברואים בטלים במציאות, אין ‏להם משמעות משל עצמם, כמו שקרן האור בטלה במקורה. רק תחת השמיים אנו מכנים בשם ‏‏”קרן אור”. בשמש אין זו קרן אור, אלא חלק ממקור הכח. כך הברואים אינם יש, הם אינם ‏בבחינת חלק נפרד. הם תלויים במקור. רק בעינינו, שאין אנו רואים ומבינים את המקור, נדמה ‏לנו שהברואים נפרדים במציאותם. בעינינו נראה לנו שגשמיות וחומר הם הם המציאות של ‏הברואים. העין שלנו גם היא חומר ולכן רואה רק חומר, כמו שקרן שמש נראית כאילו היא יש-‏גמור כאשר היא מרוחקת ממקורה.‏

אם כן, הכל אשליה. רק אלהים הוא מציאות-עצמו, אינו תלוי באחר. אלהים הוא הכח של ‏מציאות-עצמו, ולכן הברואים שנבראו מאלהים גם הם קיבלו מן התכונה הזו, של לכאורה, להיות ‏עצמאיים. להיות בפני עצמם. אך זו רק אשליה. אשליה זו נוצרה מפני שהברואים באים ‏מאלהים שהוא עצמיות-אמת, ולכן קיבלו מאלהים את היכולת להראות כאילו גם להם עצמיות-‏אמת נפרדת. זהו ביטוי פלאי לכח אלהים.‏

אלהים אין מלבדו, הוא שער הייחוד. כח הבורא מציאות-עצמו, נותן לברואים את האשליה, ‏הפרדוקס, שהברואים נראים עומדים בפני עצמם. לכן אם מחפשים את מהות אלהים, ניתן ‏למצוא אותה דווקא בגשמיות, לא ברוחניות. לכן המצוות הן בגשמיות. בגשמיות, הדירה ‏בתחתונים, בהם נראה האלהים. בריאת יש מאיין, התלוי באלהים, אך נראה כעצמאי – זהו פלא ‏אלהי. ככל שיש יותר התרחקות מאלהים, עולה הדימוי שהברוא נפרד ועצמאי בקיומו. אז נדמה ‏לאדם שהוא “אני”, שבו יש את קיומו – אך בכך יש דימוי ישיר לעצמאיות הקיום הקיימת ‏באלהים.‏

במשל השמש, הכוח הפועל הוא במרכז השמש. אך בנמשל, הברואים עצמם, יש לזכור שהכח ‏הפועל אינו מבחוץ, אלא בתוך הברואים עצמם. אלא רק שמקור אלהי בכל ברוא אינו נראה לנו ‏בעין. אז מדוע הברואים שבהם תוכם קיים המקור האלהי, עדיין נראים נפרדים ממקור האלהי?‏

איך השפע האלהי קיים ממש בפנים, אך עדיין הנברא אינו מרגיש זאת?‏

סוף פרק ג.‏
עבור לפרק א. ב. ד. ה-ז-אגרת התשובה.‏

ספר ‘תניא לקוטי אמרים’, פורסם בלונדון, אנגליה. ‏‎1978‎‏.‏

‏6 דצמבר 2014.‏
‎©‎‏ גיל דקל.‏