עם דר’ גיל דקל.
[עבור לפרק ב. ג. ד. ה-ז-אגרת התשובה]
עמוד 152
פרק א.
שער העבודה והאמונה.
הסברת משמעות “ייחוד השם”: אלוהים הוא אחד, וכמו כן – אין שום דבר אחר מלבד אלוהים. העולם, כמו גם האדם הם הכל אלוהים.
ביהדות אין הדגשה על “אני מאמין…” כחלק מתפילה. היהדות אינה מדגישה “אמונה” אלא את ”עשה מצוות”. הדגשת העשייה, לא האמונה. ומדוע? מפני שההבחנה בעולם מביאה את האדם לכדי הבנה פשוטה שיש בורא לעולם, יוצר עולם. עולם לא בא מעצמו. אין “צורך” להאמין, שכן ברור שיש אלהים.
אמונה = אומן. אומן מרגיל עצמו לעשייה. כך אדם מרגיל עצמו, מאמן את עצמו, לראות את אלהים בתוך העולם. אמונה נוצרת כאשר אדם לומד לראות את אלהים. התרבות שלנו מדגישה את המדעי של העולם. היהדות מביאה תובנות אחרות.
למידה על אלהים מביאה את האדם לראיית עולם חדשה ואז להשגת אלהים. אלהים הוא אלהי דעות, ידע. כמו ראיה כפולה של תנועה, קוואנטית או אטומית. לשם כך יש להבין שצריך לעבור מעבר לחינוך המדעי שלנו.
שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד – ביטוי לייחוד אלהים.
צפייה בעין, או צפייה מדעית, משנה תכונות.
כדי למדוד אטום, צריך לשלוח אליו אור פוטון, כדי לראות את האטום. אך האור הזה כבר משנה את תכונת האטום. זהו חוק אייזנברג. הבחינה, המדידה, משנות את התכונות. אלוהים הוא אין סופי, לכן יכול ליצור אדם, לתת לו חיים, מבלי לשנות את מהות אלוהים. אלוהים אינו מוגבל בחוק אייזנברג.
מי שמאמין שהעולם מוגבל, ומנסה למצוא את אלוהים במושג מוגבל של העולם, אינו יכול למצוא את אלוהים. אלוהים הוא מעל למגבלות הפיזיות.
שכינה = הגילוי של אלוהים. אלהים קיים בכל, אך השכינה, הגילוי של אלהים תלויה באדם. בגלות שכינת אלהים נעלמת.
קריעת ים סוף – אלהים חשף את כל אשר בתוך הים, שתמיד היה נסתר מעין האדם, שכן היה תחת הים. קריעת הים היא רעיון של גילוי שכינת אלהים, גילוי הנסתר, לעם. כל אשר ביבשה יש לו מקבילה בתוך הים, חוץ מאדם. סוס – סוס ים. כלב – כלב ים. כך שגילוי השכינה היא הכרח מקדים על ידי ים סוף, לפני הנתינה בהר סיני.
כאשר השכינה נעלמת, נוצרת גלות.
אם אתמול היה יבש ותנאי מדבר, מזג האויר הוא שיצר תנאי המדבר. מזג אוויר הוא שיוצר את תנאי המדבר, ולא להיפך, כמו שאנו נוהגים לאמר: ‘במדבר חם ויבש’. אלא מזג האוויר יוצר את החום שיוצר את המדבר. כנ’ל לגבי גלות. הסתלקות השכינה היא שיוצרת את הגלות, ולא שגלות יוצרת את הסתלקות השכינה. אין רע שיורד מלמעלה. חטאים גורמים להסתלקות השכינה, והסתלקות השכינה מביאה לגלות.
שם של אדם הוא צינור לאלהים. לכן במכתבים רשמיים מציינים את השם המלא ואף את שם ההורים של הנמען.
כשאומרים “השם הוואי” כוונתנו לשם הספציפי המפורש של אלהים, בעל ארבע האותיות.
”וידעת” = למידה, עד שהמוח מבין. עלינו לדעת ולא “להאמין” שזוהי רק ידיעה בראש. כמו כן עלינו לשים על לבבנו, כלומר להשפיע על הרגש. ידיעה בלי חשיבות על הלב, היא תאוריה לא מעשית. חוכמה חייבת להוביל למעשה.
בבריאה שם אלהים הוא “אלהים” כדי לבטא את הצמצום שאלהים נקט כדי לברוא עולם. לאחר מכן מופיע שם אלהים כשם הוואי המפורש. כבר בבריאה יש צמצום, שהוא כמו גלות. גלות היא אינה נעימה, אך יש בה מטרה.
”כי ה’ הוא אלהים” – צמצום כח אלהים מתואר על ידי שם אלהים. רק צמצום מאפשר הכנסת כוח אלהים בבריאה. צמצום אינו פרוק, אלא חלק אחד אחיד מאלהים. הבריאה היא צמצום אלהים, כלומר היא חלק אחד אחיד עם אלהים. “אין עוד” = החלטי, ללא הסתיגות.
אלהים ברבים ‘ים’, לא לשם תאור ריבוי אלא לתאור הדרך שאלהים מחייה את ריבוי הברואים. רעיון של משפיע ושל מקבל, לכן ישנם תאורי זכר ונקבה לגבי יחסי הבריאה. אין כוונה שאלהים הוא זכר, שכן אלהים הוא מעבר למושג זכר ונקבה.
כיום הגוף מקבל מן הנשמה. בעתיד הנשמה תקבל מן הגוף.
הבעל שם טוב טען שהמילים שאלהים אמר ליצירת הבריאה, הן הכוח הבורא המעשי. המילים עצמן עדיין תלויות בברואים והן ממשיכות כל הזמן לתחזק את הברואים. רעיון זה הוא החידוש של הבעל שם טוב, שמילות הבריאה לא רק יצרו בבריאה, אלא ממשיכות כל הזמן להתקיים ולברוא. רעיון זה מוסק מן הפסוק שכתב דוד בתהילים ‘לעולם ה’ דבריך ניצב בשמיים’. דבר אלהים ניצב וקיים.
וגם דברי אדם לא נעלם, שכן בני אדם נבראו בצלם אלהים וקיבלו כוחות אלהים. קולו של אדם מהדהד, ומרעיד את האוויר, ומרעיד את קירות הבית. קול אדם משפיע באופן פיזי, למרות שהדבר לא ברור לנו מאליו.
תשובה – תשוב-ה’.
The Tree of Life, Tanya Book. (© Gil Dekel)
חס ושלום, אם אלוהים ירצה להרוס את העולם הוא פשוט יפסיק לקיים אותו. אלהים לא צריך להביא מבול, אש או חורבן כדי להרוס את העולם, אלא פשוט להפסיק לתת לעולם להמשיך להתקיים.
הבריאה היא יש מאין. לפני הבריאה היה לא-כלום. לא היה חומר. לכן הבריאה מתחייבת את כח אלהים לקיום. שולחן, למשל, נברא יש מאין, ולכן שולחן חייב כל רגע ורגע את כוח קיומו מאלהים. אלהים ממשיך לקיים את הברואים בכל רגע ורגע, שכן אלו נבראו יש מאין, והמעבר מתאפשר בעזרת כח אלהים.
רעיון בריאה בכל רגע מבטא גם את דברי אלהים שקיימים לעולם. דברו של אלהים נמשך ומתקיים, על ידי המשך הבריאה בכל רגע שממשיכה את קיום דבריו, שכן בדבריו נברא עולם.
בבריאה של יש מתוך יש, למשל מתכת שנהפכת לכוס, יש בריאה ויש סיום הפעולה. אין חידוש, אלא רק שינוי צורה של החומר. ואילו בריאה של יש מאין מחייבת את הכוח הפועל שיהיה בניפעל, וכוח זה צריך שימשיך. הבריאה אינה חומר מחומר, אלא חומר מלא כלום.
כמו כדור שנזרק כלפי מעלה. ברגע שכוח הזריקה ייגמר, הכדור יתחיל ליפול כלפי מטה. כנמשל, אלהים נותן את הכוח המקיים את העולם, וממשיך לתת את כוחו לעולם. אלהים מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.
תכלית הבריאה היא קיום תורה. לכן נאמר ‘היום השישי’ עם ה הידיעה, בבראשית. ה הידיעה מטרתה לסמל את ה 5 הספרים שעלינו לקבל. ואם לא, אזי אין עולם. ללא תורה אין לאדם מציאות קיום. ה’ נתן תנאי בבריאה, והוא תנאי קיום המצוות.
בקריעת ים סוף ‘וישב הים לאיתנו’ לאחר הקריעה. חזל הסבירו: לאיתנו=לתנאי שלו. כלומר, ה’ התנה תנאי לים סוף שה’ בורא את ים סוף בתנאי שהים ייקרע כשיגיעו אליו בני ישראל. ה’ יכול לברוא למפרע לעתיד.
חזל הסבירו: כאשר הים קיים את התנאי, רק אז הוא שב לאיתנו, רק אז הוא נוצר לקיומו, קיבל את המציאות שלו. ולכן לא נאמר ‘הנה הים ביצע את התנאי ועכשיו נקרע’, אלא ‘שב לאיתנו’, קיים את התנאי שלמענו נברא, ורק כעת שב ומימש את קיומו. כאשר ה’ בורא על תנאי, לנברא עדיין אין מציאות. לפני שקיים הים את התנאי היה הים בבחינת עומד ותלוי.
הכל תלוי ברצון הבורא ומתקיים לכדי מציאות ברגע שהתנאי מתממש. ואם לא מתקיים התנאי, אזי חוזר הברוא כאילו לא נברא, ולא כאילו כן נברא. לאלהים אין נקמה של להעניש, אלא שהדבר אינו מתקיים אינו מתגשם. כל זה הוא פרוש בעל שם טוב על ‘אותיות ה’ נצבות ועומדות לעולם’.
ארבעה עולמות:
- עשייה
- יצירה
- בריאה
- אצילות.
עולם העשייה הוא העולם החומרי כפי שאנו רואים יום יום.
בעולם היצירה האדם יכול לראות את היצירה, את היופי שבבריאה, בטבע, באדם, הכרת אלהים בעולם. למעמד זה יכול כל אדם להגיע על ידי התבוננות ותפילה.
בעולם הבריאה אדם רואה את כוחו הפועל של ה’ הבורא. זהו הכח הפועל, הבורא בכל רגע.
בעולם האצילות עומד אדם מול אלהים. אצילות = אצל. כמו כן, ייאצל מרוח אלהים.
ה’ מקיים את האדם ומבטיח לאדם חופש בחירה. אם אדם בוחר במצוות, ה’ מאפשר לו לקיים מצוות. אם אדם בוחר בחטא, אלהים מאפשר לו לקיים את בחירתו.
בעולם רוחני יותר, אלהים יותר גלוי.
גם את הדומם, כמו אבן, אלהים מקיים בכל רגע. נדמה לנו שהדומם בעולם נברא, וממשיך להתקיים מעצמו, כאילו אינו זקוק לכוח אלהים. אין זה כך. כל ברוא זקוק לאלוהים להמשך קיומו של הברוא. המילים של אלהים קיימות בחי כמו גם בדומם. מכן שמו של אלהים – יהיה, הווה, היה = מקיים בכל רגע.
מילות הבריאה הן זרימה של חיות אל הברואים. בראשית=מאמר כללי של הכנסת הכוח. “ויאמר ה’ ויהי…”=תשעה מאמרים של “ויאמר ה'” שהם קיום של כוח אלהים בברואים שצויינו.
בעשרת מאמרות הבריאה דברים רבים לא נאמרו, למשל, אין ציון של בריאת האבנים. כמו כן מוזכרים רק החיות הכלליים, ולא כל הסוגים למיניהן. חילופי האותיות של עשרת המאמרות מאפשרים השתלשלות של עשרת המאמרות…
עמוד 153
…לכדי בריאת כל הברואים.
עשרת המאמרות הן בריאה בכוח ישיר. מצרוף המילים נבראו שאר ברואי העולם.
שם אלהים בזמן הבריאה מצויין כ’אלהים’ ולא השם הוואי, שכן בריאה ראשונית על ידי שם הוואי היתה יצירה של אין סוף שכן אלהים הוא אין סוף. היו נבראים של אין-סוף עולמות, ברואים, אנשים בלתי מוגבלים כאלהים. לכן נאמר השם ‘אלהים’ שהוא צמצום. עשרת המאמרים הם צמצום, ומהם, מצרופם, נוצרו שאר הברואים.
אדם קדוש יוכל להביט באבן ולראות את צרופי המילים שמהם נבראה האבן. על אדם קדוש ”מחייה מתים” נאמר שהוא “רק” מחזיר נשמה לגוף. ואילו על קדוש שהופך חומץ למשל כך שיבער כמו שמן, נאמר שהוא יותר, מפני שהוא יכול להפוך ניגודים, על ידי שינוי צרוף האותיות הבוראות. זו גדולה יותר ממחייה מתים, שרק מחזיר נשמה אל מקומה הטבעי בגוף, ואילו חומץ הוא ההיפך משמן.
בכך קדושת השפה העברית. צרוף המילים הוא כח יוצר.
עוצמתו של אלהים שכוח הבריאה והחיות מגיעה לדברים הכי פשוטים נמוכים, עד לבריאת העצמים הפשוטים ביותר, ולא דווקא בכך שאלהים מגיע רק אל הדברים הנשגבים, כגון יכולות המוח האנושי.
לכל ברוא יש שם. שם הוא צמצום של מדרגות של עשרת המאמרות, שהן המילים שנאמרו על ידי אלהים בבריאה. עשרת המאמרות מצטמצמות לכדי שלבים, מדרגות, ובכל מדרגה יש בריאה עד שמגיעים למדרגה שאנו מכירים בעולם הזה.
סוף פרק א.
עבור לפרק ב. ג. ד. ה-ז-אגרת התשובה.
ספר ‘תניא לקוטי אמרים’, פורסם בלונדון, אנגליה. 1978.
6 דצמבר 2014.
© גיל דקל.
- Reading with Natalie, book here...