עם דר’ גיל דקל.
[עבור לפרק א. ג. ד. ה-ז-אגרת התשובה]
עמוד 153
פרק ב.
אלהים אינו פועל על פי חוקי הטבע או הפיזיקה. אלהים מקיים בכל רגע את העולם, והאדם בוחר לקרוא לכך ‘חוקי טבע’ או ‘חוקי פיזיקה’.
אי-אמונה בניסים היא למעשה אמונה אחרת, אמונה שהעולם קיים על פי חוקי הטבע ולא על ידי אלהים. כאשר דברים קורים וחוזרים לקרות, יש המאמינים שהדבר מעיד על עצמאותם של הדברים. כאילו אלהים שלח כדור והכדור ממשיך להתגלגל מעצמו. למעשה אלהים מקיים את העולם בכל רגע ורגע. טבע הוא ניהול העולם על ידי אלהים. ואילו נס הוא בסך הכל שינוי קטן שאלהים עושה בטבע. וכיון שאלהים מתחזק את העולם בכל רגע, זו היא ההשגחה הפרטית. בכל רגע אלהים מקיים כל פרט ופרט בטבע. ולכן נס הוא בסך הכל שינוי קטן שעשה אלהים בטבע, והוא אינו הדבר המפליא ביותר, כיון הוא רק שינוי קטן. המפליא ביותר הוא שאלהים מקיים בכל רגע ורגע את העולם. ובכל רגע ורגע אלהים בורא יש מאין. אדם יכול לברוא יש מיש. אלהים בורא יש מאין, וממשיך לברוא יש מאין כל פרט ופרט בעולם ובכל רגע ורגע.
טעות להשוות מעשה אלהים למעשי אדם. כאילו אלהים בורא יש מיש. כאילו אלוהים הוא צורף שצורף כלי, ואז הכלי נשאר עצמאי ואינו זקוק עוד לצורף כדי להתקיים. יש המאמינים שאלהים צרף עולם ועכשיו העולם ממשיך להתקיים עצמאית.
עמוד 154
יש מאין הוא נס הגדול, גדול יותר מנס קריעת ים סוף. ים סוף הוא נס של יש מיש, לא נוצר כאן יש מאין. אלהים מהווה = יוצר יש מאין.
יש שאינם מאמינים בהשגחה פרטית, שכן אינם מבינים שהבריאה והחיים הם דבר נמשך כל רגע. הבריאה אינה יש מתוך יש, כמו אומן שיוצר כלי מתוך ברזל, אלא היא יש מאיין.
השגחה – שליטה.
פרטית – על כל פרט ופרט.
חוכמה – נקודה.
בינה – הרחבת הנקודה.
הבריאה אינה יש מיש, אלא יש מאיין. איין הוא אינו חומר, אינו מתכת; אלא הוא אלהים, המקור עצמו. לכן יש צורך לאיין להמשיך להוות את המקור, שהוא ה”חומר” המקיים את העולם בכל רגע ורגע.
אם אלהים היה בורא עולם ללא צמצום, אלא עם כל אורו, היה העולם מתכלה. עלינו בעולמנו לסלק את הצמצום ולהגיע לאיחוד האלהי מבלי שנתכלה, שנשרף.
רשע – נמשך לרע שבו.
בינוני – יש בו רע וגם טוב, והוא בוחר את הטוב שבו.
צדיק – אין בו יצר רע כלל.
The Tree of Life, Tanya Book. (© Gil Dekel)
כולנו מבקשים להיות בינוניים ולהתגבר שוב ושוב על היצר הרע שבנו. הצדיק, הרי הוא חסר ייצר רע. לכאורה לצדיק אין שום מאבק כמו שלנו יש, מפני שאין בו רוע בכלל ולכן אינו צריך להתגבר על רוע.
אז מדוע הצדיק נחשב מעלה גבוהה מהבינוני? מפני שיש תובנות גבוהות, ויש סיבה שצדיק אין לו מאבק ובכל זאת רמתו מעלינו, אנו שיש לנו מאבק ואפילו מנצחים. הטוב אינו מושג רק מנצחון על הרע, כמו שקורה אצל הבינוני. יש גם טוב עליון, ללא רע, אצל הצדיק.
ה’ הגבורה – חמשת רמות גבורה, צמצום. מילים הן חסד. פה, לשון, חך, שיניים, גרון. אלא חמשת כלי הצמצום, כלי הדיבור, אשר מצמצמים את המילים.
מחשבה היא גילוי, היא אור. דיבור המחשבה על ידי מילים היא צמצום האור. אלא שכלפי אדם אחר שמאזין לנו, המחשבה שלנו אינה אור, כיוון שאין הוא יכול לדעת את מחשבתנו. עבורו, הדיבור שלנו את מחשבתנו הוא האור, הוא הגילוי עבורו, ולא צמצום. כך כל דבר יכול להבחן מנקודת ראות שונה.
רוח פיו = דברו של אלהים המהותי הקרוב לו, עוד לפני שהפך הדבר לכח מצומצם בצורת האותיות הנאמרות. אמירה – דבר רך, “כה אמר”. דיבור – דבר קשה, “וכאשר תגד”. לשון קשה יותר.
עשרת מאמרות הבריאה, לעומת עשרת הדברות שהן צווי. עשרת המאמרות מכילות אור רב, והן עוברות צמצום ומגיעות לכדי ההתגלמות כאותיות הפיזיות המצומצמות. אנו חיים בחומר המצומצם, שלכאורה רחוק ביותר מן האור האלהי.
בורות מובילה אדם לחשוב שיש עולם, אך שאין אלהים שמקיימו. בכך חושב אדם שהכח הבורא את העלם אינו אלהים, כלומר נדמה לו שיש כח בורא אחר שהוא נפרד מאלהים. זוהי הפרדת אלהים מן הבריאה.
צמצום וירידה של כח אלהים נדרשת כדי להפוך את רוח פיו למילים שבוראות. אצל הנביאים, שהם צינור לאלהים, העולם הוא עולם האצילות.
עולמות-
עשייה – עולם החומר שלנו.
יצירה – ידיעה שיש אלהים יוצר.
בריאה – חישת הבריאה שאלהים ברא עולם.
אצילות – אצל. אין הפרדה בין האדם לאלהים, האדם רואה כאלהים.
גדולתו של משה שהיה נביא נעלה ובכל זאת היה גם אדם רגיל פשוט כמו כולנו. שלא היה מתבודד ונפרד משאר אנשים. בכך היתה בו הרמוניה של כוחות רוחניים של נביא וכוחות ארציים גשמיים. הרוח של נביא והגשמיות של עולמנו, שכן אלהים ברא את האדם לתוך עולם גשמי זה שלנו.
סוף פרק ב.
עבור לפרק א. ג. ד. ה-ז-אגרת התשובה.
ספר ‘תניא לקוטי אמרים’, פורסם בלונדון, אנגליה. 1978.
6 דצמבר 2014.
© גיל דקל.
- Reading with Natalie, book here...